top of page

אמא אדמה   אבא שמים

בדף : עטרת המלחמה, חץ וקשת, מותו של השמאן.

Hunting Arrows

עטרת המלחמה של שבט הלוחמים – War bonnet
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

עטרת המלחמה של הכבוד אשר הרווחת
עטרת המלחמה של שבט הלוחמים
לכבוד אשר הרווחת, נוצות הנשר
מחשבות נעלות ונשגבות
והאומץ אשר למדת

למד אותנו את האמון הקידמי 
את האמון אשר משגרים ומקדמים
להתקדם אל הנכון
המר עכשיו, אש המועצה
חכמת אמת מבהיקה פקחית וזוהרת.

 

                      עטרת המלחמה – התקדמות האצה וקידום או האיץ, קידם והתקדם.
                      - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
עטרת המלחמה הייתה הסמל של הצ'יף,
הלוחם אשר את עצתו ביקשו כי חכמתו זוהתה על-ידי האחרים.
הוא הסדיר ויישר את ההדורים והשלים עם הרפואה האישית שלו, הוא הרוויח את הזכות
לענוד וללבוש את עטרת המלחמה כי הוא ידע איך וכיצד לקדם את עצמו דרך פעולות
של אומץ ולקדם את השבט שלו דרך ספירה ומניה ולקחת בחשבון את הפעולות
המוצלחות – Counting coup, לקדם את השבט או את האומה שלו כך שזה יספק את כל החברים.

הצ'יפים של עטרת המלחמה של אמריקה הילידית זכו בנוצות של העטרות שלהם דרך שירות צרכי האנשים.
הנוצות של עטרת המלחמה לא נרכשו מהריגת נשרים, אמיצים צעירים היו מסדרים מלכודות עם ארנבים חיים,
בנקיקי הסלעים בתוך הבקיעים מתחת לקן והיכן שהארנב היה קשור, היו אחד או שני  אמיצים צעירים מחכים בשקט, כאשר הנשר הגיע לארוחת הערב שלו, האמיץ הצעיר היה צריך להיות מהיר מאוד לחטוף נוצת זנב או נוצת כנף,
אם הם לא היו מספיק מהירים אז הנשר היה יכול להכות על הידיים שלהם עם הטפרים שלו או עם מקורו החד כתער.
דרך זאת להשיג את נוצת הנשר הייתה אחד מן המבחנים של אומץ אצל האנשים הצעירים, בטקס-המעבר להפוך להיות לוחם.
זאת הייתה צורה אחת לקדם את המיקום שלו בשבט.

גולגולות וזנבות או כנפיים שלמות של נשר היו מתנות מן האומה של הנשרים כאשר הנשרים היו מוכנים
"להסיר את גלימותיהם" כלומר למות.
הם יקראו אז ללוחם או לאיש הרפואה בחלום או בחיזיון כדי לתת ל 'דו-רגליים' (כלומר בני האדם)
לדעת היכן הם משאירים את הגופות שלהם.
בדרך זאת לאיש הרפואה  או לצ'יף, יהיו נוצות נוספות  להעניק לאלו אשר הרוויחו את הזכות ללבוש אותן.

כנף הנשר – מחולקת לכמה קטגוריות של נוצות :
קצה היתד או הדורבן הנקרא גם הכידון של הכנף – מתייחסים לזה כנוצת הגורל, דרך קריאת הסימנים על נוצת הגורל,
איש הרפואה יכול להגיד מה הוא עתידו של הלוחם.
נוצת הגורל יכולה להגיד אם חיי הלוחם יהיו מלאים שמחה או צער ואם הליכה זאת על הארץ – תהיה ארוכה.
האם המחפש יצטרף בקרוב אל האבות הקדמונים על-ידי כך שהוא יסיר את הגלימה.
אם לנוצת הגורל יש דורבן או יתד שבורה אז המוות הופך להיות פתאומי או בהיותו צעיר.
אם לנוצת הגורל היו איזה שהם סימנים כמו של הנוצה של הנשר הנקוד, אז הצורות והפנים  המופיעות עליה מספרות
את הסיפור של העתיד של חיי האדם הזה ושל מקרי החיים העתידיים של האדם הזה או של טוטם בעלי הברית שלו.
הנוצות הקטנות על קצה חוד החנית של הכנף נקראות : 'הנוצות של התקוות והחלומות'.
נוצות אלו מסמלות את דרך המעבר של הגורל הרצוי של הבעלים שלהם,
לעתים קרובות סדרה של מאורעות אשר ניתן לראותם בדרך בה הנוצות גדלות מן העור.
הרואה המיומן יכול לחזות את המשמעות בשביל הבעלים של הכנפיים ולחזות נכונה את המאורעות ואת האתגרים
אשר החיים יספקו.
גם המטרות האישיות של הבעלים של הכנפיים ייראו בסימנים אשר על הנוצות.
אם מטרות אלו כוללות את הקידום של השבט או האומה,
אז אי-האנוכיות - Selflessness של המחפש הייתה מובטחת בהיותה מבורכת על-ידי הסבים והסבתות אשר בעולם הרוח.
הכנפיים של האדם האנוכי עשויות להראות הרבה אתגרים וניסיונות
אשר יהיו אם ייגשו אליהם באופן של מנהג צנוע ויעזרו לשנות את האופי של האדם לטובה.
ארבעת הנוצות בגב של קצה הדרבן – הם הנוצות של הריפוי אשר ניתנות לאנשים המרפאים של השבט.
בנוצות ריפוי אלו היו משתמשים כדי לנקות את המרחב הקדוש סביב הגוף של האדם החולה
כי בנוצות הנשר משתמשים כדי לאסוף אנרגיה שלילית או לשלול רפואה רעה
בעזרת מכות מהירות והחלטיות ליד הגוף של האדם החולה.
את הרוח של הנשר החולה יכול היה לחוש, הנשר מייצג הארה רוחנית ואם המחלה הייתה פסיכולוגית,
אז האדם היה עשוי לחוש הרבה יותר טוב רק על-ידי זה ש 'ינצו' אותו (ינקו אותו עם הנוצה).
איש רפואה מיומן יכול לראות את האנרגיה אשר צריך להסירה ולנקותה,
והוא יכול להשתמש בנוצת הדרבן המרפאה כדי להסיר את האנרגיה הרעה מן הגוף.
הנוצות עם הקצה המעוגל  - מהצד התחתון של הכנף הקרובות לאלו של הנשר הם נוצות הלוחמים והם נוצות הזנה.
נוצות לוחמים אלו  מוספות לעטרת המלחמה.
בנוצות הלוחמים עדיין משתמשים באופן קדוש והם עדיין מועברות דרך המשפחות
כדי לשאת את קו הדם של הצ'יפים בכול שבט.
כפי שאנשי הרפואה מאמנים את הדור העתידי לקחת את מקומם, הרבה נוצות לוחמים וכמו כן גם נוצות רפואה
מועברות לאלו אשר מכבדים את הלימוד ולוקחים אחריות לתפקידים שהם יירשו.
נוצות אלו הם חלק מהנאמנות האפוטרופסית והאמון והביטחון הניתנים לדור העתידי
ואשר מגלמים את הקידום של השבט ושל האומה.
ההעברה של הרפואה הזאת היא התזכורת שהמסורות והלימוד יישמרו כך שדרך החיים שלנו תהיה מוגנת.

נוצות הפלומה – הם הינם מהחזה של הנשרים,
נוצת פלומה אחת מחוברת לקווצת השיער של תלתל הקרקפת של אלו אשר חוזרים
ממסע חיפוש החיזיון ומשלימים את טקסי המעבר.
נוצות פלומה מיוחדות אלו הן גם אלו אשר משתמשים בהן לעיטורים
וקישוטים וכהגנה על עריסות התינוקות – לוחות הנשיאה של התינוקות.
הן עשויות לייצג את רפואת הנשר אשר יכולים לשאת אותה בצרור ובחבילת הרפואה,
מאחר ונוצות הפלומה הם הרבה יותר קטנות מאשר נוצה שלמה גדולה.
אז, למען הנוחיות אפשר להניחם בצרור וחבילה אשר אותם ייקחו לריקוד השמש או למסע חיפוש חיזיון.
המטרה של להניח את נוצות הפלומה בצרור הרפואה, היא כדי לקרוא להדרכה והכוונה מרפואת הנשר במשך הטקסים האלו.
אם לנוצת הלוחם יש סימון של פעולה מוצלחת עליה – זה הוא הינו סימן כי הנוצה נלקחה בקרב מאחר. 
זה היה כדי לסמן את שינוי הבעלות וכך שהרוח של הנוצה עכשיו חייבת את נאמנותה ללוחם אשר מנה פעולה מוצלחת
על אמיץ אחר נוסף.
בערך 5-6 שורות של נוצות שיער אשר נחתכות מדרבן הנוצות על-ידי הבעלים החדשים וכמה נוצות אשר יש בהן כמה חיתוכים ואשר מסמנים ומציינים כמה פעמים נוצה זאת החליפה ידיים.

 

אם הדרבן של איזה שהיא נוצה נשבר אז הרוח של הנוצה הזאת שוחררה והיא במחנה האש אשר בחוץ – מחנה ה 'אשים' החיצוניות אשר נקרא גם כן 'המחנה אשר ללא אשים - מחנה בלי אש'  וגם נקרא 'המחנה של הצד השני' בעולם של הרוח
על הדרך הכחולה במקום בו חיות כל הרוחות.
רוחות הם חלק משבט הצ'יפים של האוויר אשר רוכבים על הרוח,
כפי שלכול רוח יש את תשוקתה ורצונה להעביר מסר לאלו אשר על הדרך האדומה הטובה של החיים הפיזיים,
הוא או היא יבואו על הרוח וייקחו את הצורה של איש העננים כך ש, ה-דו-רגליים יוכלו לקרוא את הסימנים
והאותות – הסיגנלים של עשן הרוח.
לוחמים לומדים לקרוא את הסימנים ככה שהרפואה שלהם תהיה חזקה וניצחונם יהיה מובטח.
דרך הסימנים של בעלי הברית של הרפואה, ידע שבט הלוחמים מתיי לחכות ומתיי להתקדם.
כל צ'יפ אשר רכש מספיק נוצות בשביל עטרת מלחמה הפגין איכויות מסוימות
כמודל לחיקוי האנשים – זכרים ונקבות כאחד.

צ'יפים של עטרת המלחמה היו הכוח של האנשים.
הם הקשיבו ללבבות של אלו אשר הגנו עליהם ואף פעם לא דיברו בכעס.
כל נוצת נשר ייצגה שיעור אשר נלמד בסובלנות, באומץ, בכללי הנימוס וההתנהגות המקובלים בשבט,
ציד, רפואה, הנהגה, טקסיות, ספירת הפעולות המוצלחות ותפקידו של מגן הנוצה.

השיעורים אשר הושגו על-ידי הצ'יפים האלו כללו הארה רוחנית
והם הקשיחו וחוסנו לה על-ידי אומץ והפעולה המהירה אשר היא הכרחית בשביל הנהגה ראויה.
צ'יף עטרת המלחמה הראה מנהיגות בזמן של קרב,
אבל הוא גם הדגים את השיעורים הרוחניים אשר כל נוצה במצנפת המלחמה שלו ייצגה.
המסר היה חזק, גבוה וברור : כל צ'יף של עטרת מלחמה היה המחזיק של יכולות ומתנות עוצמתיות.
כל צ'יף השתמש במתנות אשר המסתורין הגדול נתן לו, בשביל הקידום והקדמה שלו,
ועל ידי שהוא עשה כך הוא היה ראוי לעמדת המנהיגות שלו.

אם עטרת המלחמה הופיעה בקלפים שלך היום אז זהו הזמן להתקדם.
אל תבזבז אנרגיה על ללכת אחורה או להישאר בתוך השעמום והדיכאון.
אתה עכשיו מסוגל ויכול לנוע ולזוז לצעד הבא של הדרך הקדושה, כמו הצ'יפ של עטרת המלחמה
אתה הרווחת את הזכות ללמוד את הסדרה הבאה של המסתורין של החיים.
קח את צרור הרפואה שלך ואת כל הכוחות אשר הוא מייצג ותשעט קדימה.
הקידום וההתקדמות יכולים להיות בכול רמה, הריפוי הרוחני שלך הפיזי המנטלי והרגשי שלך
מובנים דרך ההתנסויות של החיים, עכשיו אתה יכול לגשת לגורל שלך עם כל נוצה אשר הרווחת ומסמלת
את ניצחונות העבר שלך, ולראות את הגורל אשר בחרת צף ועולה ומופיע ומתגלה לפנייך.
הרפואה שלך  חזקה ותאפשר את הקידום ואת ההתקדמות אשר אתה צריך בזמן הזה.   

 

עטרת המלחמה של שבט הלוחמים.png
Feather 3
Feather 6
Feather 2
Feather
Feather 7

 חץ
- - - -

שבט הלוחמים
החצים שלכם עפים
ישר באמת
אומץ הלב ואמונה מוכחת
ההגנה החיה דרככם.

 

קלף – 12
חץ
אמת כהגנה

שבטי הלוחמים של אמריקה הילידית היו ההגנה של האנשים.
הרוח של שבט הלוחמים מיוצגת על-ידי החץ.
החץ הנו ישר ואמתי, מהיר וממית, אם מכוונים אותו להרוג.
האמיצים הרוויחו את זכותם להיקרא בשמם דרך מבחנים רבים של מנהיגות וקלות רגליים, זריזות וגמישות.
אומץ היה המרכיב העיקרי בעייתו של הלוחם, אבל הוא היה צריך להיות מחוסם באמת, היגיון בריא,
מיומנות וכושר פיזי, יושרה וקשר וחיבור אל הרוח לפני שהרוויחו את הזכות להיות חלק משבט הלוחמים.

 

אחרי טקסי המעבר (קלף – 21) אשר קרו סביב שנתו ה-13 של האיש הצעיר, התהליך האטי והמפרך
בלימוד של איך להיות גבר, וזה התחיל בעזרת אב או דוד, או חבר אחר משבט הלוחמים או הצ'יף.
שיעורים אלו כללו ציד, מעקבים וגישוש, לצאת לפשיטות, לאסוף נוצות של ניצחון (לספור הצלחות),
מסע אחר חזון, ריקוד שמש, והובלה של חבורת ציידים.
ריקוד הלילה של הפעילויות האלו, המשחזר מחדש בשביל השבט את חגיגת כל הניצחונות האלו.

פרסים הוענקו לכול איש צעיר אשר כיבד את השבט שלו בפעילויות אמיצות.
כל צעד על נתיב שבט הלוחמים היה בכוונה מתיש, קשה ומפרך,
מאחר וההנהגה של השבט ולעתים גם הנהגת האומה היו נופלים על הכתפיים של דור שבט הלוחמים הבא.

כישוריו של האדם בעשיית חצים 
יכולים היו להראות עד כמה הרבה דאגה ואכפתיות תהיה לו בהנהגת האנשים.
הטובים שבטובים ביותר יבחרו בתור צ'יפ, אחרי שהם מכבדים את עצמם במשך 50 שנים ויותר.
אף פעם לא מתייחסים אל הלוחם בתור זקן השבט וכחכם מספיק על-מנת להיות הצ'יפ העיקרי
עד אשר חייו יהיו עשיר בניסיון. בגיל 50 שנה יתייחסו אליו בתור בוגר במלאות.

 

במסורת ה-'סיוק' – Sioux  , אחרי גיל ההתבגרות, האיש הצעיר יכול היה להפוך להיות 'חייל-כלב'
והיה לומד שירות ונאמנות לאנשים בזמן בו הוא פעל בתור זקיף שומר והמגן של המחנה.
אם שיעורים אלו נלמדו היטב על-ידי הלוחמים האמיצים, חלק מהם יהיו ראויים ומתאימים להיות
חלק מחברת הלב-החזק אשר הייתה נחשבת בתור עילית וכסימן של אלו אשר היו נחשבים בקרב
והרוויחו הרבה נוצות של ניצחונות.
את שבט הלוחמים כיבדו מאוד כאשר אחד מן החברים בו הצליח להיות חלק מחברת הלב-החזק.

גברים צעירים רבים שהתחתנו בגיל מוקדם לא היו ראויים וכשירים לחברת חיילי-הכלב כי הם צריכים לפרנס
את משפחתם. לגברים האלו קצת בזו וקראו להם 'אלו אשר נמצאים מסביב לאוהלי הטיפי'
לעתים קרובות הם רצו להיות חלק מן המגורים של חיילי-הכלב אבל לא הרשו להם.
כל החברים בחיילי-הכלב חיו בתוך אותו משכן ולנשים אסור היה לעולם להיכנס.
האימהות שלה האמיצים האלו היו מביאות להם את האוכל שלהם והיו מכניסות רק את היד
אל תוך אוהל ה 'טיפי' עד פרק כף היד כדי לתת לבנים את האוכל שלהם.

 

משבט הלוחמים היו הציידים והגששים הכי טובים.
פעמים רבות הגברים האלו לא יהיו צ'יפים אבל יהיו להם מקומות מכובדים במועצת הגברים
שכללה את המנהיגים במגוון השבטים.
חלק משבטי הלוחמים של הילידים האמריקניים נקראו 'שבט השועל' – מגן המשפחה.
אחרים נקרא 'שבט הקויטה' כי הם היו יכולים לרמות את האויבים בגלל שהם ידעו איך ללכת אחורנית
לאן שלא מצפים מהם.
בשבט הלוחמים היה לכול אומה טוטם שונה.
הטוטם החזיק את התכונות של החיה באזור שלהם. הטוטמים לימדו את הערך של להיות לוחם ואמיץ.
הלוחמים שהשלימו את האימון של חייל-כלב הרוויחו את הזכות להתחתן ולעלות בסטטוס במעלה הסולם המבוסס על שירות המשכי לאנשים.

אנשים מתוך שבט הלוחמים יכולים היו גם להיות שייכים לשבטים אחרים וזה תלוי היה עד כמה הם היו נפרדים ומכובדים.
בגיל 7 כל המתנות ו/או הכישרונות של הילד היו במקומם.
הסבים והסבתות הרוויחו מנוחה מן העבודה הכבדה של פעילויות היומיום והיו אלו שמבחינים באיזה כישרונות יכול
היה כל ילד להציע לשבט.
מתנות אלו קבעו אל איזה מורים הילדים ילכו בין חברי השבט לאחר טקסי המעבר (של גיל ההתבגרות)
הילדות הבנות למדו מן הנשים והילדים הבנים למדו אצל הגברים בשבטים
והמשימות שלהם היו אלו אשר לגביהם הילד הראה כישרון ונטייה.
זה נתן לכול ילד את המודלים הכי טובים שאפשר לתפקיד כך שהם יכולים היו לפתח את המתת והמתנות שלהם
בדרך אשר הביאה לשבט כבוד.

 

אחרי שהעניקו את הפרס של כבוד התואר צ'יפ, הגבר לא יכול היה שוב להרים את קולו על אישה או על ילד.
זה היה חוק בלי מילים של שבט הלוחמים.
הם היו המגנים של דורות העתיד ואוצרות החיים אשר ייצגו הנשים כמזינות אימהיות.
האומץ והקביעות של לוחמים אלו שמרו אותם מעל וויכוחים קטנוניים,
אבל הם באמת נבחנו פעם אחר פעם שוב ושוב על-ידי אלו אשר לא פיתחו את האופי הלוחם והיו סתם מתקוטטים.
בשביל שהצ'יפ יהיה מאוזן וחומל, הוא צריך היה תמיד לשים את הטוב של האנשים שלו לפני רגשותיו שלו עצמו.  
טבע הלוחם אשר בתוכו היה מרוכך בעזרת שנים של שקט ושתיקה בהקשבה לזקני השבט אשר היו לפניו.  
הוא היה צריך לראות את הערך של החץ בצורתו האמתית.

החץ היה מהיר להגן ומהיר לפעול במשברים.
ישר ואמתי, שוקל את כל האפשרויות העתידיות,
כל צ'יפ כיוון אל הכי טוב ונשאר אחראי לחלוטין לפעולות של כל החלטה שהוא עשה.
קשת היופי הייתה ההבעה השמחה אשר איתה הוא ראה את המשימה של המנהיגות שלו.
אפילו בזמנים של צער גדול מאוד,
היכולת להתכופף מבלי להישבר הייתה זכורה דרך קשת היופי,  כיפת הקשת של הכוח הפנימי אשר נתנה מעוף לחץ.
על הקשת של היופי נאמר כי היא נעשתה מן הזהב הטוב ביותר אשר ייצג את האור המוזהב של אהבתו של סבא שמש, והייתה משובצת פנינים אשר ייצגו את המהות של ההזנה של סבתא לבנה.

בליבת העקרונות של שבט הלוחמים היו איזון של זכר ונקבה בתוך כל לוחם אמיץ.
האיזון הזה נמצא דרך הנכונות להתכופף כמו הקשת של היופי ולשלוח את החץ של האמת לתוך העולם.

בשביל שהלוחם יישא רפואה מיוחדת הוא היה צריך לחלום אותה או שיהיה לו חיזיון במסע של החיפוש אחר החיזיון.
ואם הוא לא יכול היה להגיע אל הצד הנקבי המקבל של הטבע שלו דרך צום והמסע של חיפוש החזון וריקוד השמש,
הוא היה צריך לקנות העתק של צרור של לוחם אחר או איש רפואה (קלף 28) .
ליחיד זה היה סיכוי מועט להפוך להיות צ'יפ בגלל חוסר האיזון במכלול התכונות האנושיות שלו.
לא היה בזה כל חוסר כבוד, אבל זאת הייתה דרך קשה ללכת בה.
שוב ושוב הלוחמים האמיצים במצב הזה עבדו על-מנת להתגבר על הטבע הזכרי הדומיננטי שלהם
כך שהם יוכלו לקבל את ההבנות מן האבות הקדמונים או בעלי-הברית של הרפואה.

התסכול של לא להיות מסוגל לקבל את חלומות הרפואה שלך,
יצר בעיות לעתים קרובות במועצת הגברים הזכרים הצעירים המתלקחים של שבט הלוחמים
אשר יכלו להפוך להיות חמומי מוח ולהוביל את המזל הטוב של השבט במורד אל דרך מעוותת ונכלולית.
אם הסדר לא היה נשמר ומתוחזק באיזון הטבעי אשר נוצר על-ידי הצ'יפים הכול היה יכול ללכת לאבדון.

איבוד פנים או איבוד הכבוד היה הסבל, הייסורים והעינוי הסופי
בין הלוחמים האמיצים של השבט ולעתים קרובות אחרי זה הייתה גלות מן השבט אם הייתה זאת עברה מספיק גדולה,
כל האומה כולה כבר לא תזמין יותר את הפושע הזה אל המדורות שלה.

החוק הנפוץ המשותף היה החוק של אחווה האחים בשבט הלוחמים.

טקס אחוות הדם באמריקה הילידית הנו הקשר והחיבור העשוי לבלי חת בין גברים לגברים
אשר היה מייצר את האיחוד של לב, גוף וכוח אשר יותר מערכת תמיכה לרוח הלוחם המאוזנת בתוך כל גבר.
הרבה הלך לאיבוד בעולם של ההפרדה אשר אותו צריך לרכוש ולהרוויח מחדש.
בעזרת חתך קטן על הידיים של הגברים השניים התחייבו והבטיחו לאפשר לדם שלהם לזרום כאחד.
הנאמנות הבלתי מתפשרת של חבר אשר הפך לאח הובטחה בטקס אחוות הדם הזה.

הסוג הזה של ההתחייבות נדיר באיזושהי תרבות של העולם בימינו.

תזכרו כי הנתיב של החץ הנו ישר וצר וכי מטרתו היא הלב.
בליבו של כל לוחם יש את החמלה של הצ'יפ והמורשת של המנהיגות לטובת כל האנשים.
כל הגזעים של אמא ארץ תלויים בלוחמי הקשת בענן של העולם, לחדש את אחוות הלוחמים
במטרה להגשים את המימוש והביצוע של העולם החמישי של השלום והשלווה.

בשביל שזה יקרה אנו חייבים להשתמש בלימוד של החץ,
כלומר, להשתמש באמת הטוטלית בתור כלי הנשק וההגנה שלנו.

 

מה מספר לך היום החץ . . :
אם החץ מצא את המטרתו היום בתוך הקלפים שלך, אתה מתבקש למצוא את האמת של המצב הנוכחי שלך בהווה.
אתה יכול להגן על עצמך ממצבים בלתי נוחים על-ידי זה שתשתמשו באמת בתור הגנה.
זה לא משנה מה האחרים חושבים עליך. אתה יודע את האמת.
כאשר אתה מכבד את האמת הזאת, אתה לא יכול להיפגע מן השקרים של אחרים.

חצים מדברים גם על הרעיון של האחווה.
זה אומר כי אתה חייב לשים על עצמך שריון עם כוונה טובה והאמת והאמתיות של אלו אשר איתם אתה רוצה להתחבר, להשתייך ולהתרועע. תיפטר מאלו אשר כבר לא מכבדים את הנתיב והדרך של האמת שלך.
תזכרו : חץ הנו ישר ואומר תמיד : "הישארו על הנתיב המקודש".

מותו של השמאן
- - - - - - - - - 

סבא,
אני אמנם מבקש את המוות,
למען החלקים שלי,
אשר ממאנים לשמוע,
או לדבר את האמת,
והם עיוורים מדיי כדי לראות.
סבתא,
העניקי לי שוב לידה מחדש
עם האהבה המדריכה אותי,
האמת והיופי נתיב דרכי
ובלי דבר אשר נותר לי
להחביא ולהסתיר.


בלימוד על מותו של השמאן יש מגוון צורות רבות ומגוונות בטקסים של ילידי אמריקה.
המושג והרעיון של המוות בתור אמצעי להתנסות בחיים חדשים זוהי אמונה נפוצה.
מאחר וכל החיים נראים כמו תנועה על הגלגל של סגולת הרפואה,
אז שום דבר לא באמת מסתיים בלי שתהיה לו גם התחלה חדשה.

גלגל החיים מכיל הרבה חישורים אשר מסמלים את שיעורי החיים דרך הצעדים בהם חייב להתנסות כל יצור חי
על המשעול של החיים הפיזיים. הצעדים האלו נקראים 'הדרך האדומה הטובה'
והם מייצגים את הזרימה הספיראלית של החיים, אשר באה ומגיעה אל בני האדם מן המסתורין הגדול.
את ילידי אמריקה לימדו כי לשפוט את הצעדים אשר אדם אחר צריך וחייב לקחת במטרה לגדול
זאת שפיטה מתוך טיפשות ומעשה חסר תועלת.
                כפי שגלגל החיים מסתובב מגיעים כל האנשים אל המקום אשר בו הם יהיו חייבים ללמוד שיעורים דומים.
                וזה היכן שנכנס לתמונה 'מותו של השמאן'.
                אם נלמד כל שיעור בחישורים של גלגל סגולת הרפואה, אז השיעור של החישור הבא יהיה זמין.

על הצד של הצללים או על הצל של עצמך, המונע גדילה, נדחק ונכפה עליו כל הזמן למות.
מיתות אלו קורות על בסיס יומיומי, אם יהיו הם הפחדים והספקות שלנו, או ההרגלים הרעים
והמחשבות השליליות שלנו, או החשיבות העצמית שלנו.
מיתות אלו מסמלות התקדמות רוחנית ומדברות על היכולת של המין האנושי ללכת מתוך יופי.
כל מוות של חלק מן הצל מכריז על הלידה של מתת וכישרון חדשים אשר מוכלים בתוך העצמי.
כל ניצחון על חלק מן העצמי אשר לא הולך מתוך יופי הנו לידה חדשה בפני עצמו.
כל פעם בה האדם מגיע אל צומת דרכים - חייבת להיעשות החלטה, השינוי הזה בגישה מסמל את המוות
של הישן ואת הלידה של החדש.
             השמאן הנו אדם אשר מוכן להתמודד ולהתעמת עם הפחדים והצללים הגדולים ביותר של החיים הפיזיים.
             כאשר עבדתי עם יהויכין ועם הסבתות במקסיקו, הם לימדו אותי את ההבדל בין המרפא לבין השמאן.
             המרפא הנו אדם המסוגל להשתמש בכוחות הרפואה הטובה כדי להשפיע על ריפוי הגוף, התודעה-Mind
             או הרוח של האחר. אך המרפא, לא משתמש בכוחות של הצללים כדי להשפיע על הריפוי.
מצד שני,
             השמאן הוא מרפא אשר ירד אל העולם התחתון ובלי למצמץ הוא מתעמת עם הצללים שלו או שלה עצמם,
             וכמו כן עם הרוע של אחרים והוא יכול להתמודד בהצלחה עם כוחות החשיכה כאשר הם בשימוש בצורה שווה   
             לאלו של האור.
             השמאן יכול לעשות גירוש שדים ויכול להפר או הפוך קללות ואת התוצאות של האמנויות האפלות וכישוף שחור
             כאשר השתמשו בהן על החולה.
             השמאן וכמו כן גם המרפא יכולים להשפיע רפואה,
             אבל רק השמאן מאומן בהתמודדות והתעמתות עם כל הסוגים של האומנויות האפלות וכישוף שחור
             אשר יכולים לגרום למחלות.

 

בחברה של ימינו יש אנשים רבים אשר קוראים לעצמם 'שמאנים' בלי איזשהו ידע לגביי מה בדיוק המשמעות של זה.
אם למתעתד להיות שמאן אין את היכולת שלו או שלה להסתכל על עולם הצללים ועל הצד האפל שלו או שלה,
אז אדם זה לא אמור לנהוג על-פי דרכו של השמאן.
כי אדם זה אף פעם לא יהיה מסוגל להתעמת ולהתמודד עם תוצאות או עם הכוונות של שמאניזם אפל וכישוף שחור.
בין האנשים של מקסיקו, דרום אמריקה ואמריקה המרכזית, נפוץ מאוד השימוש באמנויות אפלות של כישוף שחור
ושימוש ברפואה טובה ורעה ביחד.
שמאניים רבים מתו בנסותם להגן על אחרים,
וכך עוררו את הזעם של אלו אשר משתמשים באמנויות אפלות של כישוף שחור.
למרות כי סוג זה של רפואה רעה בין שמאנים אינו נפוץ לרוב מעבר לגבול המקסיקני לכיוון צפון זה אמנם אכן קיים.

אנשי סגולת רפואה אמתיים לא צריכים להכריז או להתרברב כי הם שמאנים או אנשי רפואה בכלל,
הם עובדים בשקט ובענווה כי הם יודעים את ערכם בעיניי המסתורין הגדול.
הדעות של אחרים לא משנות את תחושת העצמי אשר מוחזקת על-ידי שמאן או מרפא אמתי.
                  השמאן הלך אל השערים של הגיהינום האישי שלו או שלה ואז נכנס פנימה.
                  השדים של היצירה העצמית אלו אשר בראת ויצרת בעצמך, אלו של הפחד וחוסר השפיות, בדידות,                                      חשיבות-עצמית והתמכרויות והשמאן התעמת איתם וכבש אותם ועבר דרך הטווח הכולל את מותו של השמאן.

 

האיכות הזוהרת וזורחת תמיד בתוך שמאן אמתי היא חמלה לנתיבים אשר האחרים חייבים ללכת בהם.
זה בא ומגיע מן העובדה כי השמאן גם הוא עבר בעולם התחתון של הצללים ועבר את הצל והוא מכיר ממקור ראשון
את הכאב המעורב בשבירת האחיזות והביצורים של החשיכה הפנימית.
                  אחד מן הטקסים של 'מוות ולידה מחדש' נקרא גם 'ליל הפחד'.
                  המסורת הזאת מתורגלת בהרבה שבטים צפון אמריקאים בתור הדרך להתעמת ולכבוש את הפחד
                  לפני שהם יוצאים אל 'מסע החיזיון' – 'Vision Quest'.
                  החניכה הממשית מערבת הליכה אל אזור מרוחק בו אתה חופר את הקבר שלך עצמך.
                  אז החניך המחפש ישכב בתוך הקבר הזה במשך כל הלילה.
                  הכניסה אל הקבר מכוסה בכיסוי (לפעמים עשוי מענפים ועלים ועפר),
                  הקולות של הלילה והמשוטטים הליליים אשר פועלים בתור זרזים המבטאים ומוציאים את כל הפחדים                                הדמיוניים הכי גדולים שלך, כך שאפשר יהיה להתמודד ולהתעמת איתם.
                  מאחר והאדם לא יכול לראות דרך הכיסוי,
                  אז הקולות והצלילים אשר מעורבבים עם הדמיונות הם האויב הגרוע ביותר שלו או שלה.
                  הפחדים אשר נוצרים על-ידי הדמיון הפעיל יכולים להוביל אל מחזור של אומץ פנימי
                  או לשיתוק טוטלי של החושים.
אחרי שהאדם נשאר ער כל הלילה ומתמודד ומתעמת עם הפחדים הצלליים – שהם כמו צל,
אלו אשר צדים את הדמיון, אז הוא או היא ראויים וכשירים ומתאימים לצאת אל
'מסע החיזיון' – 'Vision Quest ' .
                סוג נוסף של הטקס 'מותו של השמאן' מגיע מן הגבולות של מקסיקו.
                בטקס הזה החניך המתקדש מופשט מבגדיו וצובעים על גופו את הסימנים של העטלף
                בעזרת חברים מן המגדר שלו או שלה.

במרכז הכפר חופרים בור די עמוק כך שזה מאפשר לראש של האדם הקבור לצאת ולבצבץ מעל פני הקרקע,
ואז קוברים את החניך המתקדש כאשר הוא עומד בתוך הבור למשך זמן של עשרים וארבע – 24 שעות.
כל אנשי הכפר קוראים לו בשמות, מטיחים ובועטים בפניו עפר ואבק ומשתינים ומחרבנים בקרבת הראש של האדם הזה הקבור חסר אונים.
החניך המתקדש לא מורשה לענות לקריאות ולפעולות באופן מילולי.
האימה של מה ש, קורה לו הורסת הרבה מן הרעיונות והמושגים אשר יש לאחד לגביי עצמו,
איבוד הכבוד וגרימת אשמה אלו הם הפתעה טוטאלית גמורה לחניך המתקדש
והוא חייב להתמודד עם זה בשקט בדממה ואומץ.
ההתקדשות והחניכה לא מוסברות אף פעם קודם אלא בצורה מאוד כללית ומורחבת מאוד.
             אחרי עשרים וארבע-24 שעות של ניסיון וחוויה קשים אלו מוציאם את החניך המתקדש מן הבור והוא נלקח לנחל               לרחצה ולבישום. חברי הכפר מלבישים את החניך המתקדש ומחזירים אותו או אותה אל הכפר
             כאשר הוא מעוטר בפרחים ולבוש צחור לבן וחדש.
ההפתעה הסופית האחרונה היא סעודת המשתה אשר נערך לכבוד העטלף אשר נשאר עם החניך ועזר ללידה מחדש.
אלו אשר נכשלים מורמים מן האדמה ונרחצים ומטפלים בהם עד אשר המחלה של השמאן עוזבת.
המחלה הזאת היא חוסר שפיות גבולית בעקבות שבירת הרצון של השמאן ויכולה לפצל את האישיות.
בכפרים מסוימים יש חניך מתקדש אחד או שניים אשר איבדו קשר עם המציאות במשך התהליך
ומטפלים בהם בתור 'האנשים אשר נגעו בהם האלים'.
             הערך של הסוגים האלו של 'מותו של השמאן' הוא כי כאשר האדם מצליח לעבור דרך האש של חוסר השפיות,
אז התודעה-Mind היא חזקה ואי אפשר לעשות 'התאמת מחשבות' בעזרת כישוף.
ולמרות כי ההתאמה היא פלישה טלפתית לתוך התודעה-Mind של זה אשר לא ער לכך,
בכול זאת זוהי טכניקה עתיקה אשר מערבת את השימוש בהתאמה של הגישות והרעיונות והמושגים של אחרים
בתור אמצעי של שליטה בהיגיון וביכולת הסיבתיות שלהם.


הרבה שאמנים-שחורים מחפשים להוציא שאמנים-לבנים מדעתם ולדחוק שאמנים-לבנים אל חוסר שפיות
דרך פלישה אל חלומותיהם ואל המראות שהם רואים בחלומותיהם או להשתמש בטקטיקות של פחד
כדי לגרום לקרבנותיהם להשתגע.
בדרך זאת אלו מוציאים מלוח המשחק ומכלל שימוש את אלו אשר מתנגדים לשימוש לרעה בשאמניזם
וזה אימפרטיבי ומחייב באופן מוחלט אנשים אשר לומדים להיות שאמנים עם איש סגולת רפואה אמתי, מאומן ומנוסה.
בהיסח הדעת ובלי לשים לב או שלא ביודעין, לחקור, להתחפש ולהתעמק בשמאניזם בלי הדרכה, במיוחד במדינות האלו אשר באופן רגיל וקבוע מתרגלות את האומנויות האפלות של הכישוף השחור זה יכול להיות איום על החיים.

שאמניזם זאת גם היכולת להתחבר ולהתאחד עם כל הרוחות אשר גרות בכול הרמות של הבריאה.
כאשר יש לבני האדם יכולת כזאת מגיל צעיר ומוקדם, זה יכול להיות בלתי מובן בצורה חמורה.
לשמאן הטבעי יש בדרך כלל אחת או יותר טראומות עיקריות בין הגילאים 1-7.
מאורעות טראומתיים אלו גורמים קרע ב-מטריקס או ברשת של האגו העוברי אשר הורס את הגבולות של הילד.
התחושה של העצמי וחלל המרחב הקדוש של האחד נקרעים לרווחה והקשר והתקשורת בין העצמי לבין קולות אחרים מתחיל.
ילד קטן לא יכול להבחין ולהבדיל בין הקולות העוזרים לבין הקולות המזיקים,
לפיכך הוא יכול להגיב להכוונה של רוחות כבולות ארץ ומזיקות.
במקרים חמורים כאשר הילד מנוצל ובשימוש לרעה על-ידי המבוגרים סביבו או סביבה,
הילד יכול לפתח סכיזופרניה או סינדרום של אישיות מפוצלת.
                   בתרבות המודרנית הטיפול בסימפטומים האלו הוא טראגי. בתרבות המקסיקנית השבטית,
                   מלמדים את הילד איך להעלים את ההשפעות הרעות ולקבל את הקולות הטובים
                   וזה מוביל אותו לבגרות בתור שמאן מוכשר ומחונן.
הסדרה של האמיתות של השמאן אשר אותן חייבים לכבוש בחייו של הילד זאת היא דרך הנתיב הטבעית
של הבדלה והבחנה וחיזוק של העצמי. קרבות פנימיים אלו נלחמים בהם תמיד עם עזרתו ותמיכתו של מרפא מיומן
ובעזרת השמאנים של השבט.
השמאנים הכי טובים ומשובחים בעולם שלנו היום הם המרפאים האלו אשר הילכו בנתיב המוות והלידה מחדש
והרסו את הצללים אשר חוסמים את הבהירות והצלילות הפנימית שלהם.
בפעם בה האדם התנסה בדרך אשר בה צריך להילחם  מאוד קשה למען בריאות,
זה הופך להיות יותר קל בשבילו לעזור לאחרים לעשות את אותו הדבר.
כאשר השמאן יכול לזהות את הצללים אשר בתוך העצמי,
אז לעשות דיאגנוזה ואבחון של חשכה דומה בתוך אחרים זה אפשרי. 
הרצון והנכונות להתעמת ולהתמודד עם כל דבר בתוך העצמי 
אשר לא משרת את הנתיב המקודש אל השלמות והאחדות וללכת ולעבור בדרך של התהליך המטהר והמנקה של 'מותו של השמאן' זאת היא דרך ראויה לציון ולהערכה ולהערצה.

התהליך של 'מותו של השמאן' לא מיועד רק עבור השמאניים.
בכול זמן ובכול פעם בה מישהו רוצה לשנות הרגלים ישנים ולהתחיל את החיים שוב מחדש בדרך יותר חדשה ופרודוקטיבית, אז יש את מותו של השמאן.
אם לא היו שורפים את השלף בשדות התירס הקרקע לא הייתה מדושנת ופורייה ותירס חדש לא יגדל בשנה הבאה.
              
עטלף הנו הסמל של תרבות המאיה והאצטקים – הסמל של לידה מחדש.
עטלף תלוי הפוך במערה ממש כפי שהאנשים העוברים המתכוננים ללידה
נחים מכורבלים בתנוחה הפוכה בתוך הרחם של אמא שלהם.
החשיכה של המערה בטוחה בשביל העטלף
בדיוק כפי שהחשיכה של הרחם בטוחה עבור הילדים אשר טרם נולדו.
בעזיבתם את הרחם או את המערה, נכפה על כל אדם להסתכל על האור ועל הצל.
ואז האחד צריך לעשות את ההחלטה לאיזה מן הצדדים האלו של העצמי הוא יאפשר גדילה נוספת.
הדואליות של היקום תתפתח לעולם מאוחד כאשר כל אדם יהיה מסוגל לראות
את שני-2 הצדדים בתור כאלו אשר תורמים בצורה שווה לתהליך של ערות והתעוררות.
מותו של השמאן זה סמל אחד להבנה הגדולה הזאת אשר מובילה אל השלמות.
                                      

מה מבשר לך 'מות השאמן' . . :
כאשר בחרת את הקלף של 'מותו של השמאן', קוראים לך להבחין כי המעגל של המוות והסוף הנו בתהליך מתקדם,
ולפני שהלידה מחדש יכולה לקרות ותוכל לקרות, ההרגלים והגישות, היחסים או חלקים של העצמי
אשר גוססים ובדרכם אל המוות, עכשיו הזמן להסתכל עליהם.
אתם יכולים לעזור לתהליך על-ידי כך שתרשו באופן מודע לישן להיות מסולק ותסירו אותו
בכך תשחררו ותאפשרו למעגל החדש של החיים לתפוש חזקה.

בכך אתם יוצרים אדמה פורייה להרפתקאות חדשות כאשר אתם מוכנים לתת לזהויות הישנות שלכם למות.
המעגל של הלידה מחדש מלא תמיד בהבטחה ובגדילה כאשר אתם מאפשרים ומרשים לדפוסים הישנים למות בכבוד.

Watercolor Arrow
Arrows
מות השמאן.png
מנדלת חרוזים אינדיאנית.png

א מ א   א ד מ ה

א ב א   ש מ י ם

bottom of page