top of page

Omniliya

אומניליה 

 ॐनीला

  ח מ י ש ה
ב מ ס ע ד ה

רגע  במטבח
חיים ראה במטבח שקית שהיא שקית עם חורים עגולים ויפים הנראים כאלו אשר נחתכו במיוחד למטרה מסוימת...
ושאל : " האם זאת שקית 'קוקי' לבישול ?"


ובכן, חיים היה במטבח ושאל :

"האם זאת היא שקית 'קוקי' לבישול ?"


ולפיכך, האדום (המוטורי-תנועתי)  מוציא מתוך הלבן (מנטלי-שכלי) את הזיכרון של הפעם האחרונה
בה הוא רשם בתוכו את המראה של שקית עם חורים מסוימים,
מה ש, נרשם ב
לבן (מנטלי-שכלי) היה : "שקית 'קוקי' לבישול".

אז, ה
אדום (מוטורי-תנועתי) אשר בכלל לא יודע מה ואיך עושים עם זה מלבד שזה משמש ל"בישול"
כי לחיים גם לא היו לגביי זה כל סימוכין נוספים בתוך המאגר של הרישומים הנמצאים בתוך
ה
לבן (מנטלי-שכלי), אז האדום (מוטורי-תנועתי) שואל : "איך מבשלים עם שקית 'קוקי' ?
ואז הוא שואל : "מה עושים עם זה ?"
כי ה
אדום (מוטורי-תנועתי) רוצה לדעת – "מה זה, ובשביל מה זה, ומהי הסיבה כי זה קיים ?
ולמה אנחנו צריכים את זה או בשביל מה זה עשוי לשמש ?"
כי
מרכז התנועה המוטורי האדום זז ומשתמש ע"פ סיבות ומטרות ומחפש לרשום את הכינויים והסיווגים והתיוגים של כל חלק ולקטלגם במאגר הלבן (מנטלי- שכלי).

מה זה ?
 שקית 'קוקי'
 לבישול

שכל

תנועה

רגש

אינסטינקט

מין

חמישה במסעדה
אצל הירוק (מיני-יצירתי) צץ רעיון והוא החליט לקחת את כל החבורה, כן את כל החמישייה
לארוחה במסעדה !
כל החבורה יושבים מסביב לשולחן, מגיעה המלצרית (היא
אדומה) ואיתה התפריטים הלבנים...
כל החמישייה קוראים ומהנהנים ואת האוכל מזמינים !

אדום (מוטורי-תנועתי) : האוכל לא מגיע.
לבן (מנטלי-שכלי) : זה לוקח להם זמן להכין את כל מה שהזמנו... !
הצהוב (רגשי) : היכן כאן השירותים ?
הכחולה (אינסטינקטיבי) : אה, כן. ראיתי אותם כאשר נכנסנו, בוא איתי, גם אני צריכה.
בינתיים ה
אדום (מוטורי-תנועתי) מאבד את סבלנותו, הוא מתנדנד על הכיסא, ומתופף על השולחן !
לבן (מנטלי-שכלי) מסביר : לא נשארה לנו סובלנות כי הכחולה והצהוב הלכו לשירותים...
ואצלם יש את כל הסובלנות שלנו... של ה
אדום והלבן !
ירוק (מיני-יצירתי) : זה בסדר, אצלי יש תמיד עוד קצת "רזרבה" של סובלנות כי אני ירוק ומורכב ומעורבב מכחול ומצהוב... טוב, יאללה, בואו נשחק "מי מגלה מה מצוי מתחת לכיסוי".
בבקשה תסתובבו לצד השני כדי שלא תראו !!
אז ה
ירוק (מיני-יצירתי) מכסה מתחת למפית... (סכין 1 או סכין + מזלג  או מזלג 1 או  2 מזלגות או 2 סכינים או כלום..) והאדום והלבן צריכים לנחש מה יש מתחת למפית... !
בינתיים ה
צהוב והכחולה חוזרים מהשירותים.
צהוב (רגשי) : וואו...איזה ריח של הרבה מאכלים ...תיכף תגיע הארוחה !
אדום (מוטורי-תנועתי) : נכון, באמת מריחים !
לבן (מנטלי-שכלי) : ממש ריח של בישולים מעולים !
הארוחה מגיעה וכולם יושבים וסועדים בתיאבון רב.

היכן השירותים? 
 לוקח זמן
בוא 
אה, כן.
איתי 
האוכל 
 לא מגיע 
 זה

הסעודה הראשונה
וכך זה קרה כי כל המשפחה החליטה לערוך יחד ארוחה גדולה ! כן. ממש סעודה...
וכולם יעזרו ויביאו לארוחה את מיטב המאכלים.
ובכן, כולם הגיעו לארוחה, הביאו ממיטב המאכלים, חלק מן המאכלים היו ממש מעדנים טעימים
ואילו אחרים היו הרבה פחות טובים וטעימים.
למה ?
כי יש אנשים מאוד מאומנים אשר אוהבים לבשל ולהכין מטעמים ומעדנים
ויש אחרים אשר לא בקיאים ברזי הבישול והכנת מאכלים ומעדנים טעימים.
אז,
מרגלית רוצה להכין מאכל מסוים, היא מפנטזת על הכנתה של עוגה טעימה,
וכך,

הירוק (מיני-יצירתי) יוצר דרישה, כי ביצירתיות שלו הוא רוצה לקחת את כל המערכת של החמישה בנשמה
ליצירתה של עוגה טעימה, והוא מעביר את ההודעה בשביל שה
אדום (מוטורי-תנועתי)
ילך לחפש בלבן (מנטאלי-שכלי)  מרשמים ומידע על הכנת עוגה טעימה,
וכך ממש לפי מה שרשום ב
לבן (מנטאלי-שכלי) האדום (מוטורי-תנועתי) מנסה את מזלו בהכנתה של עוגה טעימה... אבל, אם המידע אשר רשום בלבן (מנטאלי-שכלי) הוא דל ומועט, ואם אין לחמישייה של הנשמה כל ניסיון קודם בהכנה של עוגה טעימה...
אז ה
אדום (מוטורי-תנועתי) לא מאומן ביכולת לעקוב בדיוק אחר המתכון לעוגה,
ה
כחול (אינסטינקטיבי) לא יכול לווסת את המערכת ולאזן את הנשמה
כי ה
צהוב (רגשי) נלחץ ונבהל מחוסר הניסיון שיש לכול החמישה !
וכך, יכול להיות כי תהיה לבסוף עוגה...אבל לא בטוח עד כמה היא תהיה טעימה... !

כל מי מאיתנו אשר ניסה אי פעם להכין לחם או עוגה מכיר מקרוב מאוד את הבעיה...
צריך לדעת לשים בדיוק את כל המצרכים ולהתפיח מספיק זמן ופעמים...
ולאפות בטמפרטורה הנכונה ולסובב את התבנית כדי שיהיה אפוי היטב מכול הצדדים...
בקיצור יש כאן צורך לדעת בדיוק מה ואיך עושים.
כי אחרת, אם אין לנו מספיק ניסיון ומידע...
בכול פעם בה ה
אדום (מוטורי-תנועתי) ייתקל בבעיה הוא ילך אל הלבן (מנטאלי-שכלי)
לברר מה עושים ויגלה כי אין שם כל מידע ורישומים...
ה
צהוב (רגשי) יתרגש ייתר על המידה, הכחול (אינסטינקטיבי) יתקשה לאזן את הנשמה
וה
ירוק (מיני-יצירתי) כבר יבין שיש לנו כאן הרפתקה אשר לא צלחה.
אבל,
עם הזמן והניסיון ה
לבן (מנטאלי-שכלי) יתמלא ברישום לגביי תהליך האפייה,
ה
אדום (מוטורי-תנועתי) יהיה מאומן בהכנה, הכחול (אינסטינקטיבי) יהיה רגוע וממש באופן אינסטינקטיבי
יידע להוציא בדיוק בזמן את המאפה מתנור האפייה
וה
צהוב (רגשי) לא יפספס ברגישותו לבחור במאפה המתאים ולהריח בזמן כי המאפה כבר מוכן...
וה
ירוק (מיני--יצירתי) יהיה מאושר מהרפתקה מוצלחת ומאפה מעולה ויחלק לכולם את המעדנים הטעימים
וכאשר האנשים נהנים ממעדנים טעימים יש להם חשק לעשות עוד ניסיונות אפייה מוצלחים.

הקלחת הרותחת
החסך העיקרי של החמישה בנשמה זה חוסר תפקוד נאות של המרכז ה
אינסטינקטיבי הכחול,
התנוונות החלק ה
כחול של האינסטינקט יוצרת מצב בו אנחנו נמצאים במצב של קדרה או קלחת בה מתחמם נוזל או מים והתקלקל הווסת אשר בעזרתו ניתן לכוון את  הטמפרטורה.

כמעט בלתי ניתן לשלוט במצב של הנוזל בקלחת ולפיכך בקלות רבה מאוד אנחנו מגיעים למצב 'רתיחה'...וכך,
הקלחת רותחת !!!
כאשר אנחנו 'רותחים' אנחנו משפריצים קיטור לכול הכיוונים וזה נוצר כתוצאה מחוסר איזון ועודף הזדהות.

האדום (מוטורי-מכאני) הרכושני, מתמגנט ותחרותי מצית את הלהבה,
ה
לבן (מנטלי-שכלי) מלבה את האש עם שפע של דפוסי חשיבה ותיוגים
ואז המיכל הנמצא על האש אשר מלא בנוזל של ה
רגשות מבעבע ברתיחה !

עד אשר הנוזל המבעבע של הרגשות מתיז לכול הכיוונים, אנחנו מתעצבנים, מתמוטטים, בוכים,
כועסים, צורחים, בורחים ונלחמים...וכול הרגשות השליליים.

זה רק הכחול של המרכז האינסטינקטיבי אשר יכול לשלוט ברמת האש ולווסת אותה ובכך גם להרגיע את הרתיחה של הרגשות – הכחול האינסטינקטיבי הוא כמו כפתור הוויסות שיש לנו בכירת הבישול
כדי להעלות או להנמיך את עוצמת הלהבה.

רק הכחול (אינסטינקטיבי) הוא זה אשר יכול להרגיע ולאזן ולווסת את האדום (מוטורי-תנועתי)
ובכך גם למתן את האפשרות של הלבן השכלי ללבות את האש ולהפסיק את אספקת המחשבות המרעילות.
זהו ה
רכב הכחול השולט בשני הדרקונים ובכך גם במחשבות השליליות ויכול לשנות את הטקטיקה והאסטרטגיה ולאזן, להבליג להרגיע ולהציע אפשרויות חדשות על-ידי חיבור לירוק (מיני-יצירתי) .
 ( קלף מספר 7 בטרוט)

אנחנו מורגלים לחשוב ולפעול כאילו זה החלק הפרקטי המוטורי (אדום) אשר משנה את החלק הרגשי ונראה לנו כי אם נשנה באזורים הפרקטיים ונעשה כך וכך ונפעל כך ואחרת...או, אז ישתנו חיינו מן הקצה לקצה...למעשה זה עובד בצורה בה הרגשי משנה את העולמות הפרקטיים דרך השינוי בדפוסי החשיבה.

זוהי צורת חשיבה והתנהגות מאוד נפוצה, אנחנו מנסים לשנות בעולם הנגלה, הנראה, ומקווים כי אם נמצא פתרון
ונעשה שינויים פרקטיים, אז חיינו ישתנו מן הקצה לקצה, לעתים רחוקות מאוד זה מתברר בתור צעד נכון,
אנחנו כאמור 'לוקחים אותנו איתנו לכול מקום', אולי נעשה שינוי ברמה הפרקטית אבל החסך והחוסר נותרים ונשארים
ברמה הרגשית.

יש לזה הרבה מאוד דוגמאות, ברוב המקרים התוצאה היא אותה התוצאה,
האדם מקיף את עצמו בכול מיני דברים פרקטיים אשר היו אמורים לגרום לו אושר אבל זה לא עושה כמעט שום שינוי פנימי, לעומת זאת עבודה שכלית ורגשית עשויה בהחלט להשפיע גם על העולמות הפרקטיים.

ובכן, החיים הם סוג של תבשיל מיוחד במינו, אפשר ללמוד לבשל בדרכים רבות,
אלו אשר יתמידו בניסיונות וילמדו את הרגשות יצליחו לבשל מעדני חיים מופלאים
בצורה קסומה ופלאית
בהצלחה בתבשילי החיים.

Remind 
 

bottom of page