ה ל י מ ו ד י ת ה א י נ ס ו פ י ת
ח ו ק ה או ק ט א ב ו ת
בכול אוקטבה יש 7 צלילים (דו, רה, מי פה, סול, לה, סי) וגם אפשרות לעלות לאוקטבה הבאה.
על-מנת להיות יכולים להמשיך את העלייה עלינו להצטייד בכמות גדולה של כוח או של אוויר או 'ציוד' כלשהו,
כדי לנשוף אוויר ולהשמיע את כל הצלילים באוקטבה למשל כאשר אנחנו מנגנים בחליל.
אם אנחנו מתחילים באיזשהו דבר חדש בחיים,
נגיד אנחנו רוצים להקים עסק משלנו, והלכנו לגייס סכום כסף אשר מספיק כדי להשכיר מקום ולארגן אותו
וכמו כן יש לנו מספיק כדי להתחיל לפרסם,
אבל,
אם לא ייכנסו מספיק מזומנים תוך כמה חודשים ייגמר לנו הכסף ולא נוכל יותר לשלם את שכר הדירה,
כלומר לא נוכל להמשיך לטפס במעלה האוקטבה כי נגמר לנו הכסף או הכוח או האוויר.
זה ניתן לתיאור על-ידי ההר אשר כדי לטפס עליו ולשרוד את הדרך צריך לקחת ציוד בתיקים – התיקים מסומנים בצבעים בהתאם לתווי הצלילים.
בעבודה זה הצורך ללמוד את הידע של האזוטריות – ידע הוא כוח ובעזרת הכוח של הידע המסוים הזה
אפשרי לו לאדם לטפס בנתיב התלול של נתיב ההתפתחות התלול .
בכול אוקטבה יש 2-שני 'שוקים' כל שוק הנו אזור בו העלייה נהיית צרה ותלולה
או נוצרת בה פנייה המחייבת שינוי, עלייה או שינוי של מקום או מצב חיים בו יש לנו קושי להמשיך.
התווים דו-רה-מי - Do-Re-Mi
מציינים את שלושת השלבים הראשונים של המסע
בהם אנחנו למדים את העולם כדי להכיר ולדעת את האדם ולמדים את האדם כדי להכיר ולדעת להתמודד עם העולם.
האוקטבה היא מדרג עולה (או יורד)
היא מתחילה בתו 'דו' - כאן נמצאת התחלתה של ה 'נשימה' הראשונה של העבודה.
תנועות האוקטבה מראות לנו את המעברים באוקטבה
אחרי ההדגמה של התנועות וההתנסות בהן
אנחנו רואים שאנחנו חייבים לשאוף לפחות 2 נשימות-שאיפות :
הנשימה של התו הראשון ' ד ו ' - אמורה להספיק לנו לפחות עד התו ' פ ה '.
ואז אנחנו שואפים עוד נשימה שתיקח אותנו בהמשך העלייה.
האוקטבה מתחילה בתו – דו וממשיכה בתווים רה, מי
באזור של התו – פה, יש את האזור הראשון שזה נהיה צר ותלול ואנחנו מתקשים להמשיך,
אם לא נמצא עוד כוח – או סוג מזוכך ומחודש של ידע חדש – ציוד חדש
כדי להמשיך בעלייה ולפנות בפנייה או לשנות אז אנחנו נרד למטה ונחזור לנקודת ההתחלה
ולעתים אף נרד לנקודה נמוכה ממנה, כלומר נרד נמוך יותר מנקודת ההתחלה.
השוק השני נמצא בהמשך,
האוקטבה ממשיכה בתווים סול, לה ובאזור של התו – סי,
לקראת סיום האוקטבה והמעבר לאוקטבה הבאה יש הצרה או עלייה תלולה נוספת
וצורך בגיוס כוחות נוספים למען המשך הפנייה והשינוי בכיוון ובסגנון.
גם בחיים המכנים של האדם אנחנו יכולים לראות את 2-שני השוקים הקיימים באוקטבה.
החיים בשלמותם הם אוקטבה שלמה, השוק הראשון מתרחש בין גיל 25 לגיל 35,
אצל רוב האנשים ניתן לחוות את זה בין הגילאים 28-32,
זה יכול להיות כל מיני סוגים של דברים כמו למשל זוגיות והולדת ילדים,
משהו שקשור ללימודים, משבר בריאותי, מקום מגורים, כל אחד ואחת על-פי החוויה האישית.
בכול מקרה לאחר ה'שוק' או הקפיצה באוקטבה, החיים כבר לא נראים כפי שנראו קודם.
זה השוק הראשון.
ויש גם את החלק השני,
השוק השני או הקפיצה הבאה באוקטבה מתרחשת בסביבות גיל המעבר,
באזור של הגילאים 45-56 יש צורך נוסף בשינוי, הילדים כבר בוגרים, המצב הכלכלי כבר טוב יותר,
ואם אנחנו עומדים על הר די גבוה, ניתן לראות את האופק, את גיל הזקנה מבצבץ ברקע של החיים,
האדם בגיל הזה יכול לשאול את עצמו מה הוא רוצה עוד להספיק לעשות בחיים האלו, מה חסר לו,
מהי המטרה אותה טרם הגשים, לפני שהגוף יתחיל להזקין ויהיה מאוחר מדיי
יש את ההזדמנות להספיק לשנות.
זוהי הפנייה או השוק השני באוקטבת החיים האנושית.
• כאן המקום בו אתם יכולים למצוא לעצמכם את השוק או הפנייה הראשונה שלכם,
היכן אתם מזהים בחיים שלכם את השלב בו משהו השתנה בצורה ברורה ומהותית
ומאז החיים הם לא כפי שחוויתם אותם קודם ?
יכול להיות כי חלק גדול ממכם טרם הספיקו לחוות את הפנייה הראשונה או את השוק השני של החיים,
זה אשר מציין את גיל המעבר.
אבל, רבים מאיתנו מכירים הורים או קרובים אשר חוו את החוויה הזאת של הפנייה השנייה באוקטבת החיים.
נסו לתאר מצב של אדם קרוב שאתם מכירים וכיצד נראה לכם החלק הזה בחיים של אנשים ?
כיצד הייתם יכולים לעזור להם ?
כי יבוא היום בו גם אתם תהיו שם, בנקודת המפנה החשובה הזאת,
אם תוכלו ללמוד את הצורך בשינוי עכשיו, יש סיכוי סביר כי תוכלו להיות יותר מודעים
לכך כאשר זה יגיע לתוך חייכם.
שלושת החלקים של האוקטבה
אם מחלקים את האוקטבה בעזרת שני השוקים או הפניות, מקבלים שלושה חלקים.
החלק הראשון נקרא גם הבריכה הראשונה של החיים.
הבריכה הראשונה היא הבריכה הדומיננטית של הילדות וגיל ההתבגרות וגודלה והמלאות שלה
נוצרים ומתקבעים עד גיל 21 (בערך) וממשיכים להשפיע על היווצרות שתי הבריכות הנוספות.
בבריכה הראשונה אנחנו אוספים את הזהות המגדרית ואת הבסיס לזהות האישית והקבוצתית.
המעבר בין הבריכות של החיים מסמל שינוי,
עד עכשיו היינו דגים גדולים השוחים בבריכה קטנה והנה לפתע אנחנו דגים קטנים בבריכה העצומה . . .
הבריכה של הגדולים.
אז... ברוכים הבאים לבריכת החיים !
הבריכה השנייה היא הבריכה של הפעילות בבגרות והיא נוצרת בין גילאי העשרים לגילאי החמישים.
בבריכה השנייה אנחנו אוספים את הזהות הקבוצתית והאישית.
הבריכה השלישית היא התוצאה של החיבור בין הילדות וגיל ההתבגרות לבין הפעילות בבגרות
ובבריכה הזאת אנחנו כבר מכירים את הזהות הקבוצתית והמגדרית שלנו היטב ועוסקים בזהות האישית.
בבריכה הראשונה אנחנו נולדים דגים קטנים וגדלים ומתפתחים וכאשר אנחנו נהיים דגים גדולים
ומידות הבריכה צרות עלינו אנחנו מחפשים בבגרותנו בריכות גדולות יותר בהן נוכל למצוא דגים נוספים
ואת עצמנו מתמודדים עם מצבים חדשים.
המעבר בין הבריכות השונות זהו השוק או הפניות בתוך האוקטבה של החיים.
• נסו לתאר כיצד חוויתם את עצמכם בבריכה הראשונה
ואיך התמודדתם עם המעבר מבריכת הילדות וגיל ההתבגרות לבריכה של הגדולים...
מה היו ההתלבטויות והפחדים ?
מה היה הדחף והצורך אשר הוביל אתכם לבחור בכיוון בו בחרתם ?
חשוב לזכור כי :
הסיכום הכולל של שתי הבריכות הראשונות של החיים מייצר את הבריכה השלישית
לפיכך, מן הראוי לתת את מרב המאמצים בפעילויות של הבריכה השנייה,
כי הבריכה הראשונה נוצרה בנו זה מכבר וההיווצרות שלנו בתוכה כמעט לא הייתה בשליטתנו,
ומכיוון שהבריכה השלישית היא תוצאה של שתי הבריכות הראשונות,
למעשה יש לנו בעיקר יכולת לשנות בבריכה האמצעית או השנייה.
הבריכה הראשונה היא בגיל הירוק (12) + צהוב (21)
הבריכה השנייה היא בגיל הכחול (32) + אדום (56)
והבריכה השלישית היא בגיל הלבן (56) ועד המוות.
ציור – 3 בריכות המסומנות בצבעי הגילאים, משפט פיתגורס לחישוב גודל הבריכה השלישית.
בלימודים האזוטריים מתארים את השוקים של החיים בתור 'שוקים לא מודעים' בשונה מהתיאור של 'שוקים מודעים', שוק מודע הנו שוק אשר נוצר באדם כתוצאה מן המאמצים המודעים של האדם לדעת את עצמו וללמוד את אישיותו.
השוק המודע הראשון מתואר בכניסה המודעת של האדם ללימודים אזוטריים אשר מסייעים לו ללמוד את עצמו,
כל החיים של האדם עד אותו הזמן בו האדם החל ללמוד את עצמו הם החיים לפני הפנייה או השוק המודע הראשון, שוק מודע זה מותנה בקבלת העולם והמצב כפי שהוא כחממת גדילה למען התפתחות וללא ביקורת על מצב העולם
או על מצבך אלא מתוך ההבנה והתפישה כי רק בתנאים האלו ניתן לעשות על עצמנו את עבודת ההתפתחות וההתבוננות העצמית.
בעקבות המאמצים של לימוד האדם את עצמו יש גם שוק מודע שני,
השוק המודע השני כרוך ביכולתו של האדם להכיר את אישיותו ולקלף את שכבות האישיות
עד הגיעו אל רמה בה הוא לא נמשל על-ידי האישיות אלא נוכח במהות.
* לשוק המודע הראשון ניתן לקרוא גם : "התפוגגות הביקורתיות"
* לשוק המודע השני ניתן לקרוא גם : "התפוגגות ה-אניים".
קצת על רשמים
הרמות השונות של חוק האוקטאבות או התווים של האוקטאבה מסמלים גם את רמות שונות של קרן הבריאה,
רמות שונות אלו מסומנות במספרים - 1, 3, 6, 12, 24, 48, 96
ומתארות מסדרים שונים של חוקים ביקומים השונים מן המוחלט (1) ועד לירח (96).
דוגמא פשוטה :
כאשר אנחנו נשלטים על-ידי סבל, פחד וכאב אנחנו נמשלים על-ידי מספר רב של רשמים,
כלומר על-ידי רשמים מרמת ירח (96),
כאשר אנחנו נשלטים על-ידי המכאניות והשגרה של חיי היומיום אנחנו נשלטים על-ידי רשמים מרמה פלנטארית (48), כאשר אנחנו מגלים אזורים חדשים ולמדים את עצמנו ואת העולם,
נהנים ממדיטציה ומנוחה אנחנו נשלטים על-ידי רשמים מרמת שמש (24),
ויש גם רשמים נוספים במעלה קרן הבריאה אשר קשורים לרמות כוכבים וגלקסיות ולמוחלט עצמו
ברמות הממוספרות במספרים (1,3,6,12) זה קשור גם לשפה המרכזית ולגופים האנרגטיים.
זוהי התנסות טובה, מוזרה אך מאוד מתגמלת מן הכיוון של ההתבוננות העצמית :
לנסות לעתים לעצור את עצמנו ולברר מהיכן אנחנו מגיבים ופועלים,
אולי זה יכול להיות ניתן לתרגול בסופו של יום :
לנסות להתבונן ולברר מהיכן אנחנו מגיבים במשך היום ובאיזה רמות אנחנו מתנהלים,
כמה מתוך היום הזה היינו ברמה פלנטרית ?
איזה חלק היה מתוך רשמים ותגובות ירחיות ?
והאם אנחנו יכולים להתבונן ולראות מתיי הצלחנו להיות ברמה שמשית ?
ניתן יהיה לנו די מהר לגלות כי יש באפשרותנו להיות בצורה מכנית ברמה הפלנטרית והירחית
אך כדי להימצא ברמה השמשית עלינו לבחור בכך במודע ולהקדיש זמן ומאמצים על-מנת לשהות
באזורים השמשיים המזוככים המעודנים.
זה נאמר באזוטריות :
"העידון יכול רק להזין את הגסות אך הגסות תמיד טורפת את העידון."
האוקטבה יכולה להצטייר היטב גם בעזרת ספקטרום הצבעים,
"הבהיר מאיר את הכהה אך הכהה יכול רק להחשיך את הבהיר".
קישור לערך
'משפט פיתגורס' בויקיפדיה :
כאשר דברים תואמים חוקים הם מתבטאים בצורתם ההרמונית בחוק ה-7
למעשה רק האדם יכול לא להיות 'תואם חוקים'.
כפי שיש בנו 'הזדמנות למודעות' כאשר אנחנו פועלים באופן מכאני
אנחנו לא תואמים את החוק שברא אותנו וייצר אותנו למען מודעות.
בזוגיות זה נראה על-פי הדרך של הזוגיות וכאשר מדובר בחיים של התפתחות
הזוגיות אמורה לתמוך בהתפתחותם של שני אינדיבידואלים נפרדים שהולכים יד ביד בדרך משותפת.
כלומר,
אולי הם הם יכולים להיות זוג שיש לו משיכה של ניגודים משלימים
קוטביות של שני קטבים או ניגודים נמשכים 'משיכה מגנטית',
וכמובן יש ביניהם גם אהבה-שנאה וזאת הסיבה של כל כך הרבה אלימות במשפחה
כי הם אוהבים את הדברים החיוביים אך בקלות רבה ומכנית גם שונאים בגלל הדברים השליליים
יש 'אניים' שמאוד אוהבים את בן או בת הזוג אבל גם אחרים שמאוד מתקשים לאהוב ובקלות שונאים,
זה מאוד ברור וניכר ביחסים קרובים כמו יחסי זוגיות או יחסי הורים ילדים .
אבל הרעיון בחיים של התפתחות זה ש,
לא מערבבים את השוקולד עם הווניל
זוגות נוטים לסחוב ולהטות את השני/יה בדרך של השפעה הדדית
ה-שוקו מנסה לצבוע את הווניל והווניל מנסה לצבוע את השוקו
כמובן ש, אם השוקו היה בגוון של הווניל אז השוקו לא היה נמשך אליו
ואם הווניל היה בצבע השוקו אז הווניל לא היה נמשך אל השוקו.
ובכול זאת
הנטייה של הרכושנות הקבוצתית שלנו ושל ה-אגו היא לחפש אחר 'דומה בדומה'
והיא גורמת לנו לרצות לשנות או להשפיע על הקרובים אלינו.
הורים עושים את זה לילדים מבלי לשים לב, בני זוג מנסים להשפיע אחד על השני/יה וכד'.
אנחנו נמשכים לשונה מאיתנו כי יש בו או בה את מה שחסר לנו
כמו למשל טיפוסים קרירים שנמשכים לטיפוסים חמימים... מוחצנים שנמשכים למופנמים וכד'
ויש את המובאה מן המקורות כמוזכר בספר במדבר פרק י"ב :
" א וַתְּדַבֵּר מִרְיָם וְאַהֲרֹן בְּמֹשֶׁה, עַל-אֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכֻּשִׁית אֲשֶׁר לָקָח: כִּי-אִשָּׁה כֻשִׁית, לָקָח. ב וַיֹּאמְרוּ, הֲרַק אַךְ-בְּמֹשֶׁה דִּבֶּר יְהוָה--הֲלֹא, גַּם-בָּנוּ דִבֵּר; וַיִּשְׁמַע, יְהוָה. ג וְהָאִישׁ מֹשֶׁה, עָנָו מְאֹד--מִכֹּל, הָאָדָם, אֲשֶׁר, עַל-פְּנֵי הָאֲדָמָה. ד וַיֹּאמֶר יְהוָה פִּתְאֹם, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-מִרְיָם, צְאוּ שְׁלָשְׁתְּכֶם, אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד; וַיֵּצְאוּ, שְׁלָשְׁתָּם. ה וַיֵּרֶד יְהוָה בְּעַמּוּד עָנָן, וַיַּעֲמֹד פֶּתַח הָאֹהֶל; וַיִּקְרָא אַהֲרֹן וּמִרְיָם, וַיֵּצְאוּ שְׁנֵיהֶם. ו וַיֹּאמֶר, שִׁמְעוּ-נָא דְבָרָי; אִם-יִהְיֶה, נְבִיאֲכֶם--יְהוָה בַּמַּרְאָה אֵלָיו אֶתְוַדָּע, בַּחֲלוֹם אֲדַבֶּר-בּוֹ. ז לֹא-כֵן, עַבְדִּי מֹשֶׁה: בְּכָל-בֵּיתִי, נֶאֱמָן הוּא. ח פֶּה אֶל-פֶּה אֲדַבֶּר-בּוֹ, וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת, וּתְמֻנַת יְהוָה, יַבִּיט; וּמַדּוּעַ לֹא יְרֵאתֶם, לְדַבֵּר בְּעַבְדִּי בְמֹשֶׁה. ט וַיִּחַר-אַף יְהוָה בָּם, וַיֵּלַךְ. י וְהֶעָנָן, סָר מֵעַל הָאֹהֶל, וְהִנֵּה מִרְיָם, מְצֹרַעַת כַּשָּׁלֶג; וַיִּפֶן אַהֲרֹן אֶל-מִרְיָם, וְהִנֵּה מְצֹרָעַת. יא וַיֹּאמֶר אַהֲרֹן, אֶל-מֹשֶׁה: בִּי אֲדֹנִי--אַל-נָא תָשֵׁת עָלֵינוּ חַטָּאת, אֲשֶׁר נוֹאַלְנוּ וַאֲשֶׁר חָטָאנוּ. יב אַל-נָא תְהִי, כַּמֵּת, אֲשֶׁר בְּצֵאתוֹ מֵרֶחֶם אִמּוֹ, וַיֵּאָכֵל חֲצִי בְשָׂרוֹ. יג וַיִּצְעַק מֹשֶׁה, אֶל-יְהוָה לֵאמֹר:
אֵל, נָא רְפָא נָא לָהּ. "
ובקיצור ,
אנחנו מרגישים יותר בנוח בין הדומים לנו.
(שלושת הרכושנויות העיקריות של הזהות :
רכושנות מתוך זהות מגדרית, רכושנות מתוך זהות קבוצתית ורכושנות מתוך זהות אישית)
כלומר,
הדומים לנו מדברים יותר בשפה שלנו, מתנהגים כמונו, מאמינים באותן האמונות ...
שמים לב לזה אם נמצאים תקופה ארוכה בחו"ל,
אחרי כמה זמן שנפגשים עם ישראלים לפתע השיחה קולחת...לא כי יש לך בעיה לדבר אנגלית
אלא פשוט משהו בסחבקיות הישראלית מרגיש לך 'בבית' סוג של דומה בדומה..
לפתע אתה לא צריך להסביר את עצמך כל כך הרבה...אתה יכול להרגיש בנוח.
זה כמובן קצת כמו 'להשתין במגף'
אם אתה נמצא במקום קר ואתה משתין במגף...אז בהתחלה זה חמים ונעים אבל די מהר זה הופך להיות קפוא...
ככה זה גם במקרה של לפגוש את החבר'ה ולהרגיש בנוח.. או אפילו לבקר ביקור משפחתי שנמשך כמה ימים.
ועדיין,
תחושה של 'להרגיש בבית' על פלנטה ארץ הולכת עם להרגיש כי יש יותר אנשים שדומים לנו
כאלו שאנחנו יכולים להרגיש בנוח בחברתם.
ויש את האהבה שיכולה להפוך לאהבה – שנאה.
אתה אוהב את השונה ממך אבל כאשר זה לא נוח לך או שם אותך בבדידות או בתחושה המאיימת עליך אתה יכול לשנוא אותו באותה הקלות שאהבת אותו...
למעשה זה רגש מכאני, אתה אהבת אותו רק כל עוד היה לך נוח עם כל מה שהוא ייצג עבורך,
אנחנו קוראים לזה אהבה אבל כאשר זה לא תומך באישיות והזהות זה הופך לפגיעה
ברגע שהאגו נפגע אז את כל הרגש שהיה מושקע קודם בלאהוב עכשיו האגו משקיע בלשנוא
והוא כידוע מאוד טוב בלשנוא...הוא נעלב, הוא כועס, הוא שונא והוא נוקם.
ככה יש להרבה עורכי דין מלא עבודה, לא רק כאלו שעוסקים בדיני גירושים
אלא גם כאלו שעוסקים בפירוק חברות וכד'...
בהתחלה רצינו לראות רק את הדברים הטובים ואחר כך זה הכול התהפך ואף אחד לא יודע איך.
זיכרו כי אנחנו לא אחדות כי אם ריבוי.
ואז יש את החלק השלישי, הוא קשה מאוד להבנה ועוד יותר קשה לחיות אותו !
למה ?
כי האגו לא אוהב את זה. האגו רצה שהזוגיות תהיה עסקה משתלמת
הוא תמיד רוצה להרוויח הכי טוב שאפשר מכול מצב נתון.
האגו רוצה זוגיות שמקדמת את מעמדו, מטפלת בצרכיו, תומכת בתפישותיו, מעודדת אותו ואת עמדותיו
ומסייעת לו להיות יותר חשוב.
אך כאן מציעים לנו משהו אחר, בזוגיות שמתחברת יחדיו למען עבודה רוחנית משותפת
עוסקים בפירוק האגו ולא בבנייתו.
האגו הוא המפריע הראשי בעסקה האנושית לכיוון חיים של מודעות
והוא לא אוהב את זה שאנחנו מנסים לנפץ אותו לרסיסים.
הוא נלחם על חייו והוא מוכן הרבה פעמים לנהוג את ספינת החיים למצולות
ובלבד שהוא לא יפסיד את התפקיד של הקפיטן העומד בראש, המחליט והמוביל.
הוא יכול להוביל אותנו לגיהינום ועדיין לטעון שלגיהינום הזה בדיוק הוא רצה להגיע
ואפילו לשכנע אותנו שגיהינום זה ממש טוב ומוצלח בשבילנו,
ואנחנו בצורה מכנית מאוד רכושניים על הסבל שלנו
האדם מאוד מתקשה לוותר על הסבל והכאב שלו, כי זוהי זהות.
כלומר,
יש לנו גדוד לא מבוטל של 'אניים' שמתפרנסים 'שעות נוספות' מהסבל והכאב האלו
הם מקבלים בעזרתם תשומת לב ומשיגים כל מיני סוגים של 'עזרה' מהסביבה
זה יכול להיות לפעמים היחסים היחידים שיש לאנשים עם הורים או חברים
ברגע שאנחנו כבר לא כל כך 'מסכנים' הם יהיו אלינו הרבה פחות אדיבים נדיבים
ולעתים קרובות אפילו ממש מתעלמים !
האוקטבה מחולקת לשלושה חלקים על-ידי 2 'שבירות או קפיצות באוקטבה'
מה ההבדל ?
השבירות באוקטבה קורות בכול מקרה...כמו הצורך להתבגר בשליש הראשון של החיים
או להתבגר ואז להתפגר בשליש האחרון של החיים... !
זה קורה בכול מקרה, בצורה מכנית,
אלו הם 2/3 - שני שליש המכניים של הסיבובים של שבתאי-כרונוס הוא אל הזמן.
יש גם את האפשרות שהיא לא מכנית.
באפשרות השנייה אנחנו יכולים להתמיר את גלגל הזמן של שבתאי ולהשתמש בהתפתחות
בתור אתגר או טריגר לעלייה באוקטבה...
זה דורש מאיתנו כמובן הרבה זמן ומאמצים ואז יש אפשרות אופציונלית של שתי קפיצות או עליות באוקטבה.
בשביל הכניסה אנחנו צריכים הרבה אוויר בהשמיענו את תו ה 'דו' הראשון...
וכפי שאנחנו למדים את העולם החיצוני והפנימי 'ללמוד את העולם כדי לדעת את האדם וללמוד את האדם כדי לדעת להתמודד עם העולם' אנחנו מגיעים אל השער הראשון.
השער הראשון הזה עשוי מרשת סבוכה ומתישה של ביקורת.
זוהי לא הערכה או השערה אלא פשוט ביקורתיות ושפיטה ושום דבר היא לא בונה
אלא רק הורסת בתוכנו ומחוצה לנו כל חלקה טובה.
היא לא מזינה אלא למעשה מגינה והיא אחת החרבות הכי מחודדות של האגו ונלמדת כבר בגיל צעיר
כי אנחנו מעבירים ביקורת על הכול ועל כולם ועל עצמנו ועל העולם.
רוצים דוגמאות ? יש לכם בטח לא מעט שתוכלו למצוא בעצמכם...
הנה כמה :
ביקורת על גודל הישבן, החזה או גודל הבטן או הכרס, ביקורת על צורת הדיבור, ביקורת על רמת ההתפתחות
ביקורת על מזג האוויר, ביקורת על הממשלה, ביקורת על השירות בחנות או במסעדה
ביקורת על טיב המוצר, ביקורת על עליית המחירים, ביקורת על התנהלות העניינים
ובטח על איך הם נוהגים ומתנהגים בכביש כמו משוגעים ומצב התחבורה הציבורית והדרכים
וביקרות על השכנים וביקורת על אלוהים.
כן. יש משהו שאנחנו לא מבקרים ?
אם אתם מגדלים או גידלתם ילדים או בעלי חיים אז אתם בטח מכירים את הביקורת
שאנחנו יכלים להביע על יצורים שהם לחלוטין תמימים וחסרי אונים... כי האמת ?
רוב הזמן אנחנו לא באמת חושבים אלא פשוט מותחים ביקורת ושופטים !
אם יומאחד זה הופך לראייה יותר רחבה ונהיה ביקורת חסרת-פניות
אז זה השער הראשון והוא חשוב מאוד.
יש רק את הסכנה של בדידות.
אם המשכתם בעלייה המאוד תלולה של האוקטבה של ההתפתחות
במעלה הדרך יש גם את השער השני והוא קשור להתבוננות ב 'אניים' של האישיות
וליכולת שיכולה להיות לנו להכיר את עצמנו כל כך טוב עד אשר נוצרת בנו ממש הפרדה
בין האישיות לבין המהות והאני-התודעתי המתבונן יכול לראות בלי להזדהות
כי אנחנו כבר ממש לא הם...אנחנו האני-התודעתי והמהות וכבר לא מזוהים יותר עם ה 'אניים' של האישיות.
מציאות אובייקטיבית נמצאת בחוק ה-7 והוא נוכח בכול הופעה בטבע
לפיכך הוא נקרא גם 'חוק ה-7 - שבע בטבע'.
האדם על חמשת המרכזים והנשמה והרוח זורם עם חוק ה-7 רק כאשר הוא מודע ולא מכאני
כאשר הזרם של המרכזייה המחומשת עובר מן הירוק היצירתי המיני ועד ללבן השכלי
ירוק-מיני-יצירתי, צהוב-רגשי, כחול-אינסטינקטיבי, אדום-מוטורי-תנועתי, לבן-מנטלי-שכלי.
כאשר יש 2 אנשים מאוזנים זורמים יחד יש אפשרויות של נקודת חיבור והתקשרות
העולמות האנרגטיים אוהבים את החיבורים האנושיים המשותפים
אולי זה המקור לתפילת המניין אצל ביהדות
כאשר עושים מאמצים משותפים זה נראה כאילו המשדר – מקלט מתחזק והם מסוגלים להגיב בצורה יותר חזקה.
הם גם מגיבים ליחידים אבל מעדיפים שיתופי פעולה.
לנו בני האדם יש את הנטייה 'לרוץ ולהגיד לאחרים'
'אני אגיד לו' ... 'אני אעיר אותו' ... 'אני אשנה אותו'
זוהי נטייה אנושית ידועה וברורה...
וזה קצת מזכיר את ה... 'ללכת לספר לחבר'ה שסוף סוף יש לי חברה... או שכבר עשינו סקס וכד'
זה עוד 'אני' שהוא מאוד אנושי,
כי משהו כאן מלהיב מאוד את המרכז הרגשי !
היינו במסיבה או בארץ רחוקה או מצאנו אחל'ה מסעדה מעולה או רכשנו שמלה מגניבה
או מכונית חדשה או איזה כלי עבודה או היינו במקום בו פגשנו את העבודה (האזוטרית)
ואנחנו מתמלאים באנרגיה של התלהבות או השראה או הנאה
וזה נראה לנו חשוב ובעל ערך ומעניין וממש מציאה והשראה
אז אנחנו מנסים לשתף את האחרים ולהראות להם כי אנחנו או בעצם הם ישנים
וברוב רובם של המקרים... זה נעשה מתוך שינה.
למה ?
כי אם היינו למדים את העבודה האזוטרית
היה ברור לנו שברוב המקרים זה יהיה כמו לבוא אל ארץ רחוקה
ולנסות לדבר עם האנשים בשפה לא ברורה ...
והם ?
הם מדברים בשפה אחרת.
השפה שהעבודה מלמדת היא שפה מסוימת והיא לא שפת החיים.
הכוח החזק והעצמתי של החיים הוא כוח מאוד מהפנט והשפה של החיים היא שפה מאוד דומיננטית
עד כי רוב הזמן רוב בני האדם פשוט לא יבינו את השפה בה אנחנו מנסים לדבר ולהסביר להם על מה אנחנו מדברים... כי הם מדברים בשפת החיים והקודים הכי בסיסיים בשפת החיים הם ממש לא הקודים של העבודה.
(למרות שזה ברור שלמעשה אנחנו מנסים לגייס או סוג של 'להחזיר בתשובה'
חשוב לזכור כאן כי זה נעשה מתוך התלהבות תמימה והרצון לחלוק עם אחרים את הדבר הנפלא שבו אנחנו מאמינים וממנו אנחנו מטולטלים... חוויה חדשה ועוצמתית שמרגשת את כל המערכת האנושית).
הדבר הראשון שיש בעבודה זה שפה.
כי זאת הדרך אשר בה המוח שלנו חושב – המוח חושב דרך מילים ודימויים
המוח אוסף רשמים ומקטלג אותם על-פי דימויים ומילים, הסידור והקיטלוג נעשה בעזרת זיהוי,
המוח אוסף את כל הרשמים ומחבר אותם לכול המילים והדימויים שהוא מזהה ויודע באוסף מקוטלג
בו נמצאים כל הרשמים שהוא הצליח לאסוף ולהבין בעזרת דימויים ומילים.
ההתחלה של הלימוד העצמי מקביל להתחלה של לימודי השפה
כי אם אין לנו שפה אז למעשה אין לנו את האפשרות ללמוד את עצמנו
בעזרת מיון של רשמים נכנסים על-פי הידע של העבודה.
בכול אחד מן השלבים דרושה צידה לדרך
זה נראה בציור של העלייה בהר התלול על-ידי התרמילים שהמטפסים נושאים על הגב.
בכול אחד מן השלבים דרושה צידה שונה לדרך,
ולא תמיד המדריכים אשר מדריכים אותך אל תוך השלב הראשון
הם אותם אלו אשר ידריכו אותך אל תוך השלב השני.
בשלב השלישי בהרבה מקרים אתה למעשה נשאר די בודד
אבל,
כבר יש לך את השפה ואת הידיעות שאספת
וגם את ההתבוננות שלך ואת התמיכה החזקה והברורה של העולמות האנרגטיים.
ה'רוחות המודעות' – Conscious Spirit's נחשבות בעבודה כישות אנרגטית תומכת (כך מכנה זאת גורדייף).
חשוב לזכור כי זוהי ברות מזל אמתית שיש לך את האפשרות לקבל בדרך עזרה והדרכה
ויש לכך חשיבות רבה.
השלב הראשון כולל לימודים כלליים רבים, לימודי שפת העבודה וגם קצת התבוננות-עצמית,
ואת כל הציוד הנדרש לזה שאוספים בהתחלה.
השלב השני כולל לימודים כלליים, לימודי שפת העבודה והרבה התבוננות-עצמית,
ואת כל הציוד הנדרש לזה שאוספים באמצע.
באיזשהו שלב באזור הזה צריך להופיע שוק...
שהוא מגיע אי אפשר לא לזהות אותו
בדרך כלל שוקים מלווים בכאבים פיזיים ו/או נפשיים ברורים.
כך ניתן להתבונן על העלייה בהר התלול של ההתפתחות-העצמית
כלומר,
בעזרת הידע שרכשנו
וניסיונות מרובים בהתבוננות-עצמית
אפשרי לאדם להמשיך וללמוד את עצמו
ואולי אף להגיע לראות את הנוף המופלא הנפרש מראש ההר.
........................................................................................................ ////////////////////////
fabeni ........................................................................................ //////////////////////////////////
,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,,///////////////////////////////////
/////////////////////////////////////