ארבע נשים אינדיאניות משבט הזאב של צפון אמריקה יוצאות למסע,
הן יוצאות למעלה ההר היכן שיש מישור אדמת חמרה ומכינות במרכז מדורה,
אחרי שציירו מעגל הן יושבות בארבעה כיוונים, שלוש מהן נרדמות והרביעית היא "האישה הרואה"
היא מתכנסת בתוך פרווה של דוב ונכנסת לתוך מסע ל 'זמן החלום'
וכאשר היא חשה את הכפור של השחר העולה מקפיא את לה את האף,
היא מעירה את שלושת חברותיה ומציירת להן על האדמה החומה אדמדמה
את מה שהיא ראתה במסע לזמן החלום,
שלושתן שרות את הציורים כדי לזכור את החיזיון ושואלות אותה על הציורים שאלות כדי להבהיר במילים
את החיזיון, הן שואלות 'מה זה החיה הזאת ? ' והיא אומרת להם שזאת חיה חדשה
שהיא אף פעם לא ראתה ושהשיער שלה מאוד יפה ורך ונעים כמו שיער של אישה
ושהחיה הזאת תהיה בכמות גדולה ושהגברים האינדיאנים ילחמו ויגנו ויחשבו שהחיה הזאת חשובה להם
כמו שהם חושבים על הנשים האינדיאניות שהם מוכנים להילחם עליהן,
אז אפשר לקרוא לזה ' אישה עם ארבע רגליים '.
 הן חוזרות לשבט שלהן ומגיעות למקום בצלע הר עם אזור מיוער וליד המאהל הם פוגשות נערה צעירה
(כפי הנראה אחות של מישהי מהם) והן מדברות איתה והיא הולכת וחוזרת עם חבילה של בגדים
והן הולכות לכוון הנהר שיש במורד צלע ההר ומתרחצות ושרות ומרוצות
ולובשות את הבגדים בחבילה – המקום מאוד ירוק וממש יפה מאוד בצורה ממש מרגשת 'גן עדן עלי אדמות'
והן שבות לשבט שלהם ואנשים מביאים מוטות עץ ומתחילים להכין את האוהל הגדול למועצה הקרובה
(בכול חודש בתחילת החודש – הירחי יש מועצה של השבט שלהם ) והרואה מביאה לאוהל יריעה גדולה
(הנשים מביאות יריעות כדי לכסות את אוהל המועצה) ואז היא רואה גבר (אינדיאני שרירי וצעיר)
הוא קושר את המוטות והיא מסמנת לו עם היד לכיוון הלב (שלוש אצבעות סגורות והאצבע המורה והזרת פתוחות) והוא מבחין בסימן ועושה בחזרה את הסימן לכיוון הלב שלו.

ואז במועצה הרואה מגיעה והיא עוטה על עצמה את הפרווה של הדוב הלבן כמו שהיא לבשה בטקס שעשתה
והחברות שלה שרות לכולם את החיזיון שהיא ראתה והזקן של השבט מדבר
(רוב הטקס הוא מדבר וקצת גם זקנים אחרים) והוא אומר שבחודש הבא תהיה מועצה מיוחדת
כי הוא יודע שיהיו הכרזות חשובות . הוא לא אומר מה אבל זה ברור שמדובר בזה שהוא יודע שהם יוכרזו כזוג.

 

מלבד ההכרזה על הזוגיות החדשה,
הגבר היה מפנה אזור לאוהל נוסף ומכין מוטות וקושר אותם והאישה הייתה באה לכסות את המוטות ביריעות.
על השפיצים העליונים של הפתח ישנם סימונים של השמות של בני הזוג
במקרה זה הם עוטרו בעיגול פרח טורקיז של שני מעגלים ובקשת וחץ באדום ושחור.

 

קשה לתאר את האווירה המופלאה שהחיים נמצאים בה... איזה שקט ורגיעה ובריאות.

הרוב עסוקים כל הזמן בתחזוקת המתכלה וזה נראה שרוב הנעלה שמור לטקסים מיוחדים
אבל החיים מאוד מרגישים נעימים ואין שום רמז למתח ולקושי שהם מנת חלקו של האדם בימינו.

הם חיים באזור טבעי וכולם עוסקים כל הזמן בכול מיני מלאכות ונראים מרוצים.

 

בצלע ההר בהמשך באזור יותר פתוח לכיוון העמק יש עוד אוהלים שגם שם מתגוררים חלק מהשבט
והם גם באו למועצה, יש איתם קשר רציף של יחסים וקשרי נישואין ודאגה הדדית, הן חלק מהמשפחה הגדולה
של השבט אבל לא מחזיקים בתפקידים שיש לאנשי שבט הזאב עצמם.

 

" אווצ'קטאלה "  -  צרור הרפואות

תפקידי בשבט הוא להיות הרואה – קוראים לי "וואסה – נוי" = "ציפור כחולה" ויש לי גם צרור כזה,
יש בו נוצות ואבני חן וכל מיני אבקות מסוימות ושרפים לטיהור וגם קצת לריפוי.

יש שמאן בשבט ויש לו צרור גדול ועוד כמה צרורות קטנים והוא איש הרפואה וכל הזמן הוא אוסף צמחים
ובצרור שלו יש כל מיני דברים, בעיקר הרבה צמחים וגם משהו שנראה כמו משחה מדבש מעורבב עם צמחים
ועוד משהו, וגם עצמות חדות ודברים לחיטוי וטיהור ולטיפולים (בשביל לנקז דם וכד') וקצת נוצות לניקוי

"טולר-הו" – זה שמו של "איש הטבק "
 יש לו צרור עם טבק ומקטרות מיוחדות לשימוש שלו ושל השמאן
ובשביל כל מיני טקסים כמו במועצת השבט וחזיונות שהשמאן צריך בשביל הצ'יף
ומקרים אחרים בהם הוא מטפל

הצרורות הקטנים משמשים את הציידים והלוחמים ויש בהם שיניים ושרף ונוצה וכל מה שהם צריכים
בשביל הטקסים שהם עושים כאשר צדים חיה או הולכים לקרב או לטקס לוחמים

יש לזקנים צרורות מיוחדים בהם יש כל מיני סוגים של מקלות עוצמה או מטות המשמשים לטקסים,
לדיבור, לשימושים של עוצמה וקסם ולהסברים וציור של כל מיני רעיונות על האדמה

 

"נווארי – Nawari " – הוא "איש החלילים ויש לו צרור בו יש חלילים שונים
הוא משתמש בהם בשביל ללוות כל מיני תהליכים במועצת השבט, בציד,
כאשר אנחנו צריכות ללכת לטקס החיזיון אז כאשר אנחנו מודיעות שאנחנו מוכנות
ואנחנו הולכות הוא מנגן מנגינה מסוימת
הוא מלווה בנגינתו כל מיני תהליכים ואירועים מסוימים אשר קשורים לקדושת החיים.

​

אפרת Remind לביא

​