אז אנחנו מנסים להבין, לחקור ולדעת, את העולם ואת עצמנו . . . 
וזה שיעור ענק ועצום וחשוב וקטנטן בכול גודל ומרחב ומימד
כי הבנה היא אחת האיכויות הכי עוצמתיות בחיינו
ומבלי להבין את החיים ואת עצמנו אנחנו למעשה לא יכולים להתקדם.

אנחנו לא יכולים להבין את החיים מתוך החיים,
והלימודים של אזוטריות עוזרים לנו להבין את עצמנו וגם להיות מסוגלים להבין את חיינו.

ההבנה נמצאת ביכולת שיש לנו לעשות משהו בשיתוף פעולה מלא של כל המרכזים של החמישה בנשמה,
ואפתח את זה כאן בעיקר לגביי שלושת המרכזים הראשיים : תנועה, שכל ורגש.

ההבנה במרכז המוטורי נמצאת ביכולת שלנו להבין "איך עושים את זה", אבל, כפי שאנחנו יודעים מתוך ניסיונות החיים, בשביל שנצליח להבין "איך עושים את זה" אנחנו חייבים להתנסות בזה..
כי "אין חכמים כבעלי הניסיון".
לנסות לעשות משהו ולא רק לראות איזה סרטון הסברה על איך עושים את זה או לקרוא איזה הוראות הכנה.
אז כדי להבין איך עושים את זה באמת אנחנו צריכים לנסות לעשות את זה באמת ולהתנסות בתהליך,
זה מתחיל עם להשיג את ההוראות (כאן האדום התנועתי שולף בעזרת הלבן השכלי את המידע מכול מיני מקומות..)
אבל, לעשות את זה "הלכה למעשה" זה כבר עניין אחר נוסף...
כי אז אנחנו מתנסים, וכאשר אנחנו מתנסים אנחנו יכולים לשים לב ש...קודם כל אנחנו חסרי ניסיון,
כי המרכז המוטורי התנועתי האדום עוד לא מתורגל ... אם זאת הפעם הראשונה בה אנחנו מתנסים למשל בחיתוך סלט
או הכנת קציצות, זה דורש מאיתנו תרגול והתנסות בצד אימון חזרתי כי המרכז המוטורי האדום התנועתי חייב להתנסות ולתרגל באימון חזרתי.

ובכן אז, המוטורי התנועתי האדום מתנסה ובזמן בו הוא מתנסה הוא שולף מן המרכז השכלי הלבן את הוראות ההכנה
ועזרה בפתירת בעיות ואם השכלי הלבן לא מצליח להתרכז אז המוטורי התנועתי מתבלבל ומתקשה בעשייה.
וכך, אם במקרה באמצע החיתוך של הסלט אנחנו לא מרוכזים ואת האצבע אנחנו חותכים ופוצעים...
או. הו. אז יכול להיות שאנחנו גם מתעצבנים ולא ממשיכים (אלא אם כן הכחול האינסטינקטיבי שיחרר לנו כמות מספקת של חומרי הרגעה לתוך הדם וגייס את הצהוב הרגשי להמשיך ולהפעיל אותנו בפעולתנו מפאת חשיבותה ונחיצותה הברורה..) ובכול זאת, כאן נרשם במרכז השכלי הלבן כי יש צורך להיזהר ולהתרכז כאשר יש לנו ביד סכין חדה !

ובכן, כאן נכנס גם המרכז הרגשי הצהוב לתמונה. כן, הצהוב הרגשי כי רק עם הצהוב הרגשי אנחנו בכול זאת ממשיכים בחיתוך הסלט ואחרי שאנחנו טועמים את הסלט אז זה הרגשי הצהוב אשר אומר לנו שיהיה יותר טעים לו המון לימון
או קצת פלפל ולא להגזים בשמן זית...!

בכול אחד מן השלבים – מוטורי, שכלי או רגשי, אנחנו נוהגים בכול המכונית והמכונית הזאת היא אנחנו בעצמנו,
אז אנחנו מתאמנים בנהיגה, מחפשים דרכים חדשות וכיוונים חדשים ואוספים ידיעות שונות ומידע מגוון
ואנחנו חווים את הדרך מבחינה רגשית, ויש לנו רגעים בהם קשה לנו מאוד ואחרים בהם החוויות נהדרות.

הטיפוס במדרגות של ההבנה הנו טיפוס איטי מאוד, ואולי בעצם בשביל זה יש לנו וניתנו לנו כל החיים השלמים ? 
כי יש דברים אותם אפשר להבין ברגע אחד, אבל הרגע הזה מגיע אחרי שנים רבות של מחקרים וחיפושים.
המטרה של הדרך היא להבין את עצמנו ולמצוא בכול זה חיבורים חדשים,
רגעים בהם הצלחנו לחשוב על זה בדרך מקורית ומתוך ניסיונות החיים וההתנסויות השונות
וכול אותם הקשיים והלבטים והמאמצים . . . לפתע פתאום בכול מיני 'פתאומיים' מפתיעים כאלו...
אנחנו מגלים שוב ושוב עוד ועוד את עצמנו ובכך יכולים גם להגדיל את עולמו של אלוהים.

הבנה היא לבנה בצבע לבן, וכמו כל לבנה בבניין עצום, היא מורכבת מהרבה מאמצים בהם אנחנו מכינים טיט ומתאמצים ליצוק לבנים ומייבשים אותן בשמש ומחברים לבנה אחת לאחרת ולבסוף מגלים כי בנינו מדרגות אשר מובילות אותנו להבנות חדשות באזורים חדשים פנימיים וחיצוניים.
אחת ההבנות הכי קשות ליישום זאת היא ההבנה וההטמעה של היותנו יצורים מכאניים ובלתי גמורים אשר נבראו ונוצרו על-מנת להתקדם ולהתפתח, ובגלל שאנחנו לא ממש מבינים מה קורה מסביבנו וגם ברוב המקרים ממש לא מבינים את עצמנו, אז אנחנו לא יכולים לקבל את העולם ואת עצמנו כי אנחנו לא יכולים לקבל את מה שאנחנו לא יכולים להבין.

יש הבנות מסוימות אשר למרות שזה היה מאוד קשה להגיע אליהן,
אפשר להגיד עליהן כי הבנות אלו הם הדבר הכי בעל ערך והכי יקר אשר יש ברשותנו.
ואותן, את ההבנות שלנו אנחנו לוקחים איתנו בתור צידה להמשך הדרך, ובדיוק כאשר אנחנו צריכים אותן
אז אנחנו יכולים לגלות כי הבנות אלו נמצאות שמה עבורנו ומחכות לנו במוכנות לשרתנו בכול עת,
כי אותן הרווחנו ביגיעה ובעמל רב, במאמצים ומאמצי-על, וכמו הפקדה או חשבון חיסכון אנרגטי יעיל במיוחד,
אנחנו נזכרים בהן לפתע כאשר אנחנו צריכים אותן.