חוק ה-4 שלב-4
בציור יש בפינה השמאלית ארבע דמויות,
הדמויות האלו הם האדם שיש לו גוף נקבי או זכרי, זה הצורך המכני שיש לנו ביחסי מין וברבייה,
יש את הגבר או האישה שזה מי שאנחנו באישיות שלנו, הצורך של הגבר או האישה למשל,
לדאוג לבני משפחתם ולהגן עליהם.
בציור יש עוד שתי דמויות אנושיות, ואלו הן הדמויות החשובות בקטע שלנו,
כי בעוד חתול או חתולה או פרה או פר או בעלי-חיים אחרים.... גם להם יש יכולת לייצר עוד ילדים או גורים
וגם את היכולת לדאוג להם... אנחנו לא בדיוק כמוהם, דומים אבל לא זהים,
כי לנו יש את האפשרות שמייצגות שתי הדמויות הנוספות
הדמות המייצגת את המהות הנצחית
והדמות המחברת בין האישיות של האישה או הגבר לדמות של הנצחיות
זאת אותה דמות שנקראת גם 'אני-תודעתי' או 'אני-מתבונן',
ובעוד האישה או הגבר יכולים להיות יותר חזקים או יותר יפים או מוצלחים רק מהבחינה של ה 'אניים' החיצוניים... להיות עם משרה יותר בכירה, להרוויח יותר כסף, להיראות יותר טוב ולהרוויח יותר מחמאות או לענוד תכשיטים יותר יפים ונוצצים ויקרים או לבשל טוב יותר או להחזיק בית יותר גדול עם יותר...
מש'זה לא יהיה... אבל, הכול חיצוני וחומרי ובר חלוף וארעי...
כי זה זהות.
לעומת כל זה, הדמות הנוספת של ה 'אני-התודעתי' או ה 'אני-המתבונן'
יכולה לחבר אותנו למהות שיש לה חיי נצחיות,
היא יכולה לשאת מהויות נעלות, היא זאת שהתכשיטים שלה משובצים באבנים היקרות של סובלנות, של ענווה, תקווה, אכפתיות, הבלגה, סליחה, בחירה, קבלה, שקט ושלווה, התחשבות, השראה, שמחה, רצון-אמתי, ריפוי, הבנה, נחישות, אמונה, ועוד... הרשימה באמת ארוכה...
בשביל זה אנחנו בני-אדם, בשביל זה שמו אותנו כאן.
החתולים שיש כאן.. עד כמה שהם היו רוצים, לא יכולים לתחזק את אותן האיכויות המופלאות
אשר יכולות להפוך אותנו בני האדם לישויות או מאירות.
הם מכניים לגמרי, הם מתוכנתים.
על-פי הידע האזוטרי זה נאמר שאפילו המלאכים לא יכולים לבחור
הם לא יכולים להיות מה שהם לא. התוכנה שלהם שלמה ומתוכנתת להפליא,
אם הם גמישים אז הם ככה, אם הם עצלנים הם לא יכולים להיות חרוצים..וכד',
רק אנחנו כבני-אדם מסוגלים להיות הנשאים של משהו נעלה מאיתנו,
לא רק הנשאים של המחלה אלא גם הנשאים של הריפוי,
לא רק נשאים של לכלוך וזוהמה אלא גם נשאים של ניקיון והיטהרות
לא רק הנשאים של השקר אלא גם אלו המחפשים אחר האמת
לא רק פועלים במכניות אלא גם מסוגלים למודעות.
וזה התפקיד שלנו והסיבה אשר בגללה נשלחנו לכדור הארץ
לעוד גלגול בו תינתן לנו האפשרות לנהוג במכניות או להצליח להיות במודעות
לחיות כל החיים ברמה המכנית של בעלי חיים (ואלו בהחלט יכולים להיות מדהימים ומופלאים)
או להיות בני-אדם ולנסות כל רגע להתמיר ולהמיר את עצמנו ולהעלות את רמת המודעות שלנו
וללמוד לשאת עימנו מהויות מאירות וזה אפשרי בעבורנו בכול רגע נתון
בכול רגע בו אנחנו יכולים להיות יותר סובלניים או מעוצבנים, סולחים או נקמניים, מלאי תקווה או נואשים, אכפתיים ומבינים או אדישים ומזלזלים וביקורתיים... וכן הלאה,
זה בידיים שלנו, בבחירתנו בכול רגע, זאת לא רק אמירה,
זה נקרא בעבודה 'מציאות של הוויה'
זאת הסיבה היחידה שהבוראים שמו כאן בני אדם
וכרגע זאת האמת שחושפת את כל ארבע הדמויות
ושואלת אותנו בפשטות...האם באנו לאפשר כאן מודעות
כי אם לא אז לא בטוח שאנחנו ראויים לחיות כאן,
כי זה בכלל לא בטוח שמישהו בבריאה האלוהית,
צריך כאן עוד יצורים שיכולים ליצור כאן גן-עדן
אבל משומה הורסים את הפלנטה המופלאה הזאת והופכים אותה לגיהינום...
שני אלו, גן-העדן והגיהינום נמצאים כאן כל הזמן בתוכנו
ואנחנו בהיותנו המתחזקים של שני המצבים האלו בתודעתנו
מסוגלים גם להשפיע אותם על סביבתנו.
זה תלוי בנו ובמודעותנו, ברמה של הווייתנו
אשר הופכת כרגע ממש, ברגעים אלו, להיות מציאותית
וזה באחריותנו לקום כל בוקר ולבחור מבראשית
להיות ולו לרגע סובלניים, גמישים, נחושים, נותני אמון,
סלחניים, מקווים, ענווים, וכול אותן האיכויות
שאנחנו כאן בשבילם הנשאים המאירים.
Fabeni
אפרת לביא