אם התכוונת להגיע גבוה,
כדאי לך לוודא כי הסולם יציב
ולא לדלג על השלבים בדרך,
כי לכול שלב יש חלק חשוב
בסולם השלם.
Remind
המושג בּוּדְהָה : סנסקריט: बुद्ध
"המואר" ו/או "זה שהתעורר"
הנו תיאור כללי עבור אלו שהגיעו להארה
ולא דמות היסטורית מסוימת.
" קח אותי להיות תלמידך "
ביקש ננטינדה מהבודהא
אמר הבודהה : בוא עימי
ענה ננטינדה : הנה אני בא,
רק אלך הביתה
להיפרד מהוריי ולארוז תרמיל
לדרך...
בודהה אמר: אם כך לא תוכל לבוא עימי .
מדוע ? שאל ננטינדה ,
אמר הבודהא : תלמידיי יהיו אלו שיבואו
כפי שהם , לדבר לא יזדקקו
מאף אחד לא יצטרכו להיפרד ,
אחיזתם בעולם הזה תהיה רק
בהליכתם במשעול הדרך אל ההארה .
Remind
הבודהה ישב עם תלמידיו כאשר נראה אדם זר מתקרב אליו,
האדם נעמד מול הבודהה וירק על פניו בבוז,
הבודהה ניגב את פנים בכותנתו ושאל את הזר : ' ו...מה עוד ?'
האדם הזר היה מאוד נבוך ומופתע מתגובתו של הבודהה.
התלמידים של הבודהה כעסו על הזר ורצו להעניש אותו,
הם פנו לבודהה ואמרו לו שהאיש הזר חייב לקבל את עונשו !
הבודהה הרגיע את הקולות הרמים הרועמים והכעוסים של התלמידים ואמר להם :
" האיש הזה לא העליב אותי אבל אתם כן מעליבים אותי. ככול הנראה האיש הזה שמע עליי דברים אשר גרמו לדמותי להצטייר בפניו בצורה שלילית, אבל
הוא לא מכיר אותי אלא רק את הדברים אשר נשמעו לו שליליים, ולכן איך הוא יכול לירוק עליי ?"
האיש הזר היה עכשיו עוד אפילו יותר נבוך ומבולבל.
ואז אמר הבודהה : "אתם לעומת זאת מכירים אותי וחיים לצידי שנים רבות,
ואף על-פי כן אתם מגיבים בכעס"
למחרת היום אחרי ליל הרהורים שב האיש אל הבודהה והשתטח למרגלותיו בתחינתו לסליחה
ואמר : "בבקשה תסלח לי על המעשה הנורא אשר עשיתי אתמול"
אמר לו הבודהה :
" על מה לסלוח ? היום אני כבר לא האיש אשר עליו ירקת אתמול, הנהר ממשיך לזרום,
הוא לא אותו הנהר, ואף אתה כבר לא אותו האדם, האדם אשר הגיע אתמול היה אדם כועס ואילו אתה משתטח למרגלותיי, שניהם – גם האיש אשר ירק וגם האיש אשר עליו הוא ירק כבר לא קיימים יותר.
בוא שב ונדבר על דברים רבים אחרים".
היה היה בכפר הודי אחד בשם מוהן , והיה מוהן מכין פסלים
באותם השנים פרחה הדת הבודהיסטית בארץ הודו ופסלי הבודהא של מוהן היו נמכרים באלפים.
יום אחד שמוהן כבר היה איש עשיר מאוד, הוא קיבל במתנה גוש גדול של חמאה,
ישב מוהן בערב ופיסל מגוש החמאה פסל יפה במיוחד של הבודהה הצוחק.
שימח הפסל את כל רואיו.
בהגיע תקופת הקיץ התחיל הפסל להינמס ,
אמר מוהן לאשתו שכדאי לאכול את הפסל העשוי כולו מגוש גדול של חמאה .
אשתו של מוהן בדיוק החליפה את הפרחים וחידשה את מנחות ה'פרסד' (ממתק המוגש כמנחה לאלים) והודיע למוהן שפסל זה יפה וקדוש ושהיא לא מוכנה להיפרד ממנו .
פסל זה עשוי גוש חמאה , אמר מוהן , וראוי שנאכל אותו לפני שיימס.
אמרה אשתו : ומה עם הפסל הזה שעשוי גוש נחושת ? וההוא שעשוי גוש זהב ?
ומה עם בודהא שהיה עשוי גוש בשר ?
אמר מוהן : לא לגוש החומר אנחנו סוגדים ומניחים מנחות אלא לנצחיות הרוח וההארה .
אם כך , אמרה אשתו של מוהן : הבה נאכל את גוש החמאה , כך אולי נזכה בהארה !
המשל על נושאי הקנביס
(Sanabharikaupama)
אם כך נסיך, אציג בפניך משל, כיוון שיש אנשים חכמים אשר מבינים מה שנאמר באמצעות משלים.
נסיך, פעם תושבים ביישוב מסוים יצאו לנדוד משם.
ואדם אחד אמר לחברו :
"בוא נלך אל היישוב ההוא, אולי נמצא שם משהו בעל ערך!"
חברו הסכים, והם הלכו אל המחוז ההוא,
כאשר הגיעו אל אזור כפרי ראו שם ערימת קנביס אשר הושלכה, ואז אחד מהם אמר :
"הנה קצת קנביס."
"אתה תעשה חבילה, אני אעשה חבילה, ושנינו נישא אותה".
השני הסכים וכך עשו.
בהמשך הם הגיעו אל אזור כפרי אחר, שם מצאו סיבי קנביס.
הראשון אמר :
'הערימה הזאת של סיבי-קנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס,
הבה נשליך את חבילת הקנביס שלנו, ונמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של סיבי-קנביס'.
"כבר סחבתי את החבילה הזאת של הקנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב.
זה מספיק טוב לי – אתה עשה מה שתרצה!"
אז חברו השליך את הקנביס ולקח את סיבי-הקנביס.
בהמשך הם הגיעו אל אזור כפרי נוסף,
שם מצאו בדים עשויים קנביס.
הראשון אמר :
'הערימה הזאת של בדי הקנביס היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס או את סיבי הקנביס.
אתה תשליך את מטען הקנביס שלך ואני אשליך את מטען הקנביס שלי
וכך נמשיך כל אחד מאיתנו עם מטען של בדי קנביס'.
אז השני ענה כמו קודם, וכך רק הראשון השליך את סיבי-הקנביס ולקח את בדי הקנביס.
בכפר אחר הם ראו ערימת פשתן ...
באחר ראו סיבי פשתן . . .
בכפר אחר ראו ערימת כותנה . ..
באחר ראו סיבי כותנה . . .
ובאחר ראו בדי כותנה ...
בכפר אחר ראו ערימת ברזל...
באחר ראו נחושת...
באחר ראו בדיל...
באחר ראו עופרת...
באחר ראו כסף...
באחר ראו זהב...
אז אמר הראשון :
'ערימת הזהב היא בדיוק מה שרצינו בשבילו את הקנביס, סיבי הקנביס, בדי הקנביס, את הפשתן,
סיבי הפשתן, בדי הפשתן, הכותנה, סיבי הכותנה, בדי הכותנה, הברזל, הנחושת, הבדיל, העופרת, הכסף.
אתה תשליך את מטען הקנביס שלך ואני אשליך את מטען הכסף שלי,
ונמשיך כל אחד לדרכו עם מטען של זהב.'
"כבר סחבתי את החבילה הזאת של הקנביס דרך ארוכה והיא קשורה היטב.
זה מספיק טוב לי – אתה עשה מה שתרצה!"
וכך, החבר הראשון השליך את מטען הכסף שלו ולקח את חבילת הזהב.
לאחר מכן הם שבו לכפרם.
ושם, האיש אשר הביא את חבילת הקנביס לא העניק נחת להוריו,
לא לאישתו ולא לילדיו, והם לא לחבריו ולעמיתיו, ואפילו הוא עצמו לא זכה לשמחה ואושר ממנה.
אך האיש אשר חזר עם חבילת הזהב הוא העניק נחת להוריו, לאישתו ולילדיו, לחבריו ולעמיתיו,
וגם הוא עצמו זכה לשמחה ולאושר ממנה.
נסיך,
אתה מדבר בדיוק כמו נושא-הקנביס במשל שלי.
נסיך, וותר על ההשקפה המרושעת הזאת, זנח אותה !
אל תאפשר לה לגרום לך אסון וסבל לזמן רב ! "
ציטוט קטע זה נלקח מתוך :
'הדיגהה ניקאיה' – 'קובץ השיחות הארוכות של הבודהה'
עמ' 439-441
תרגם : שי שוורץ
הוצאת דהמדאנה 2014