הבית הרביעי של האישיות הוא בית לגמרי 'לא פשוט' להתמודדות...
הבית הזה, המיוצג על-ידי הירח שהינו הילד של פלנטה ארץ והמתאר את ההגדרות הכי ראשוניות,
הגדרה פרימורדיאלית, בסיסית ותת-הכרתית אשר בתור בני-אדם אנו נושאים על עצמנו באופן אוטומאטי
משחר ימינו המוקדמים.
בבית המשפחה אשר בה גודלנו ולמדנו את כל אותם הדרכים והאופנים וצורות ההתנהגות והמנהגים
המהווים את הבסיס המוקדם ביותר להיווצרות האישיות האישית שאיתה אנו מתהלכים בעולם חיים שלמים.
זה מתחיל בהבעות פנים ודיבור שניתן לראותם כלפיי חוץ אבל מותנים מבפנים ברגשות המובעים בדרכים שונות,
הרשות להביע בכלל ודרך צורות ההבעה וסגנון הדיבור המופנם או הרועש, 
עד הרשות להביע בכעס או בסגנון דיבור רועם או להרגיש תחושות ורגשות וכאב ורחמים כמו גם רחמים עצמיים
ומסכנות ואומללות ולחוות חוויית חוסר והיכולת להיות נאמן ומסור או האפשרות של להתרחק ולהדחיק. 
השפה אשר בה אנו מדברים מהבית נקראת ' שפת אם ' וזה אמנם נראה ש, את התווים הבסיסיים ביותר באישיותנו
ודרכי התנהגותנו הם הדברים שינקנו בגיל ינקות מסביבת הגידול המשפחתית שלנו.
בית הגידול הינו המקום היכן שאנו רוכשים או משיגים את ה'אניים' הראשונים אלו ש,
את ההתנהגות שלהם יהיה לנו מאוד קשה לשנות.
דברים מוקדמים אלו 'צרובים' באישיות שלנו בבחינת סימנים כמעט בלתי מחיקים
גם אם על חלק מהם היינו מוכנים לוותר באופן מודע.
יש מקרים רבים אשר בהם מתעוררים אצל הילדים הגדלים בבית מסוים צרכים שונים,
ואז בעקבות ההתעוררות של הצרכים השונים מהנוהל הרגיל של ההתנהגות וההתנהלות בבית,
נוצר כאן אדם אשר יש לו תחושה תמידית מסוימת של חוסר רגשי
(תחושה אותה הרבה מאוד אנשים נושאים עימם דרך כל חייהם).
למשל ילד שזקוק להרבה חיבוקים וזה נוסך בו תחושת שייכות וחמימות וביטחון עצמי, כאשר מחבקים אותו הוא מרגיש שאוהבים אותו ושלהוריו אכפת ממנו – ילד כזה שגדל בבית אשר בו ההורים אינם נותנים הרבה חיבוקים יכול לחוות חוויית ניכור וזרות בבית המשפחה האישית שלו ואשר תלווה אותו כתסכול של חוסר אהבה עצמית
ו/או סביבתית דרך כל חייו הבוגרים.
צורת ביטוי ודיבור הינה אחד הכלים הכי חשובים לחיים, ולא משנה עד כמה האדם הינו מוכשר במעשיו
הוא יצטרך לדעת 'לשווק' את עצמו בצורה יאה ומכובדת ולשם כך עליו לדעת לדבר בצורה מנומסת,
זהו קוד חברתי מאוד חשוב שכולנו פועלים על פיו בדרך זאת או אחרת,
אם פונים אלינו בחוסר נימוס או בצורה לא מכובדת אנחנו מפרשים זאת כזלזול או כעלבון
וחשים שלא נתנו לנו את השירות שמגיע לנו...
ראיתי אנשים שממש כעסו כי פקידת הקבלה דיברה אליהם בשפה עילגת ולא בגלל שהיא התכוונה להעליב אותם
אלא פשוט כי היא הגיעה מרקע סוציו-אקונומי שבו דיברו בצורה של "מעמדות נמוכים" אך הלקוחות ראו בכך זלזול,
מבחינתם צורת דיבור שכזאת מעידה על כך שהחברה שהעסיקה את אותה פקידת הקבלה זלזלה בהם
ולא שמה בעמדת השירות איש או אשת שירות היודעים לדבר בצורה מכובדת.
אז, כן, רבים מאיתנו יודעים לדבר בצורה מאוד מכובדת ונחמדה עד לרגע אשר בו כבודנו נפגע
ובאותו הרגע , "קופץ" מתוכנו "אני" אחר, זה שהיה עד עכשיו בצד, אז, כן ..
ברגע שנדמה לנו שפגעו בנו או זלזלו בנו או אמרו לנו מה לעשות ואיך להיות או שטענו בפנינו שאנחנו לא בסדר
מאיזושהי סיבה ( ולעתים קרובות נוסף לה גם הרוטב המתסכל..המפורסם בשמו 'רגש אשמה' ) או אז, אנו מסירים לפתע את מסיכת הנחמדות ומאבדים את הסובלנות ואז, יוצא מאיתנו ה 'דרקון המגן' – זה שלא נותן שיפגעו בנו בשום פנים ואופן,
זה אשר גם אותו אספנו בבית המשפחה וזה שלמדנו מאבות אבותינו או אם אמהותינו הקדמוניים ...
זה שיש דברים שעליהם אנו לא מוכנים לעבור לסדר היום, ואז...אנחנו יכולים בקלות להסתבך ולאבד את עבודתנו,
ולמרות שאנו מבצעים אותה הכי טוב שאפשר כאשר אנו רגועים וסובלניים,
ברגע בו איזו דמות סמכותית באה 'לגרד' לנו בדיוק בנקודה שבה אנו רגישים, חוששים, מתוסכלים, בדיוק שמה היכן שממילא נמאס לנו להיות כל כך מנומסים ונחמדים ומקסימים , בדיוק שמה אנחנו שוכחים את עצמנו..
יש כאלו שמתפרצים ויש כאלו שפשוט...אופס, נעלמים, ולעולם לא חוזרים...אפילו לא כדי לקחת את תלוש המשכורת. המקומות בהם מפרשים חוסר נעימות או "איבוד פנים" ומקרים לא נעימים כאסון שמבחינה רגשית אנשים רבים לא מסוגלים להביא את עצמם להתמודד עימו ופשוט בורחים.

בדיוק כפי שרצינו לברוח מהבית אשר בו גדלנו בכול פעם שהמצב הרגשי של היחסים היה לא נעים עד כי בלתי נסבל.
אז, כן. למדנו להגיב במקום אשר בו גדלנו ובמשפחה שבה גדלנו יותר מכול.
אחד הדברים הכי מפתיעים ביכולת של האדם ללמוד מסביבתו יכול להיראות בצורות אכילה,
צורות אכילה דומות בבני משפחה שונים שאין בהם אפילו קווי דמיון רבים – כמעט כ ו ל ם,
כמעט כולם אוכלים בדיוק באותה הדרך ואוחזים באותה הצורה את כלי הסכו"ם ולא רק זה אלא שהם אוכלים באותו הסגנון והמהירות וממלאים את הצלחת באותו ארגון ויש להם נטייה לאהוב את אותם המאכלים ...זוהי הבטן ובעיקר אזור הקיבה המשויך מבחינה אסטרולוגית למזל סרטן האחראי על הבית הרביעי באסטרולוגיה שהינו הבית בו גדלנו הוא בית המשפחה, מזל פעיל זה המייצג הגנה ואימהות ואת הבטן שלנו כמו גם את הרגולציה – הויסות החזרתי של הירח והפעילות של הדברים הפועלים במחזורים קבועים , כאשר אנחנו מסתכלים על הרגלי אכילה, זה מדהים לגלות עד כמה אנו מותנים לגביי צורות אכילה קבועות ואיך אנשים בבגרותם מחפשים אחר מאכלים אליהם הורגלו מהבית.
וזה מתבטא גם בצורות הליכה וצורות לבוש ואם הנכם הולכים ולבושים ברישול או באופן קבוע משקיעים שעות רבות בטיפוח, ברוב המקרים זה נספג במשפחה, נשים אוספות תדמית זו מאימותיהן והגברים מהאב – את התדמית של הגבר או האישה שיגדלו להיות בבגרותם, וכך אנו אוספים תנוחות גוף וסגנון לבוש, רמת טיפוח וזה מגיע עד לצורות חשיבה, עיסוקים, בחירת בני זוג , העדפות של סגנונות ותחביבים, זה ניכר בכול תחומי החיים, למשל נשים יכולות לאסוף מאימותיהן את העדפתן בדרך עיצוב הבית, לא כי בחרו בכך בצורה מודעת אלא כי בבית שבו גודלו נאספה הזהות של :
'ככה זה צריך להיראות' או 'ככה אישה צריכה להיראות' . . .
זה נראה הרבה מאוד בבחירות של מקצועות מסוימים, כי הבית בו גודלנו מלמד אותנו כבר בגיל צעיר להתמודד עם נושאים מסוימים ותחומים שנחשבים בהכרתנו כתחומים מוכרים ודרכים ותפישות חיים הנוגעות אפילו באמונות ודת.
ה "אני" בעל הזהות המשפחתית יהיה ממונה אצלנו על תחושת ה"אנחנו" בשייכות הדומי ,
היכן שאנו מזהים את עצמנו בין הדומים לנו ומחוזקים או מוחלשים על-ידי הקשר המשפחתי והשבטי המעניק לנו זהות
בצד תחושת שייכות, אנחנו כל כך מזוהים עם בני משפחתנו שאנחנו אפילו מסוגלים לכאוב את כאביהם ולהיות אומללים
או עצובים כאשר הם במצב לא טוב,  
וככה ניתן לראות שאנשים יגידו "במשפחה שלי אנחנו נוהגים להיפגש בהזדמנויות חשובות שכאלו"
או "במשפחה שלי כולנו ככה" או "במשפחה שלי אנחנו לא מאמינים בשטויות האלו"
או "זה חשוב למשפחה שלי אז אני מוכן להגיע ולהשתתף"
אז, כן.
אנחנו נכס חשוב ובר חשיבות בהיותנו חלק מהמשפחה שלנו, חלק מהתדמית ומהחברים ומברות הקיימא של הקבוצה המשפחתית והזהות הבלתי נפרדת שלנו מקבוצה חיונית זאת בהכרתנו.
רגשות וכאב אינם דמיון...הוכחת המציאות הינה הכאב עצמו.
אפרת Remind לביא